פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"פ
1941/98
בפני:
כבוד השופט א' גולדברג
המבקש:
בן
גביר איתמר
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בירושלים מיום 12.2.98 בתיק ע"פ
1156/97
שניתן על ידי כבוד השופטים:
ו'
זיילר, ד' חשין, י' צור
החלטה
1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בשתי עבירות של העלבת עובד ציבור, עבירה על סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז1977-, ובעבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, עבירה על סעיף 216(א)(4) לחוק העונשין. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, ומכאן בקשתו לרשות ערעור.
2.בית משפט השלום האמין לעדותו של המתלונן, ח"כ רן כהן, ודחה את עדות המבקש עקב חוסר מהימנותו ואמינותו. בהכרעת דינו ציין בית המשפט כי "נדבך חשוב בנוגע לדחיית גירסתו של הנאשם אני מוצא בכך שהנאשם טען (בהודעתו במשטרה - א.ג.) כי בנוגע לאירוע הראשון כלל לא היה באותו מועד במקום ולא חילק כל כרוז שהוא". שכן, לדעת השופט המלומד, "נאשם האומר בשעת חקירתו במשטרה שלא היה בזירת האירוע, עליו להיכבד ולמסור פרטים, לפחות כלליים, ובאופן שלא יפגעו בהגנתו, על מקום הימצאו, ואין בכך כל פגיעה בזכויותיו ובהגנתו". אולם בהמשך אמר השופט המלומד:
"אבקש להבהיר ולהדגיש כי העדפת גירסתו של המתלונן, רם כהן, באה בעיקר לאחר ששמעתי את הצדדים ויכולתי להתרשם מהם".
מכאן, שבין אם צדק, בית משפט השלום בתיזה המשפטית שהעלה, ובין אם לאו, הרי שבסופו של דבר לא היא שהכריעה את הכף בהעדפת גירסתו של המתלונן. משכך אין מקום להעמיד את גישתו המשפטית של בית משפט השלום לביקורתו של בית משפט זה כערכאה שלישית.
3.עיקר טעמו של המבקש ליתן לו רשות ערעור הוא כי ראוי הוא שבית משפט זה יתן "פסק דין עקרוני להציב גבולות וסייגים" לחופש הביטוי. וכי "פסק הדין שניתן ואישורו על ידי בית המשפט המחוזי הופכים למעשה כל התבטאות כנגד ח"כ או איש ציבור להעלבת עובד ציבור". בבקשתו התמקד המבקש במלה "בוגד" שאמר למתלונן, ולטענתו "כל עוד מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית ניתן ולעיתים אף מתחייב להציג ביטויים שאינם סטריליים כלשון בית המשפט המחוזי".
4.מרכזיותו של חופש הביטוי כאחד מחירויות היסוד עליהם מושתת המשטר הדמוקרטי, אינו שנוי במחלוקת. אם כי גם לחופש הביטוי גבולות וסייגים, כשהוא מתנגש עם אינטרס אחר הגובר עליו. אולם השאלה שמבקש המבקש להעלות היא תיאורטית גרידא במקרה זה. שכן, לא הסתפק המבקש בכינוי המתלונן כ"בוגד", אלא קרא לעברו בשתי ההזדמנויות גם "רוצח", ודי בכך כדי להרשיע את המבקש בהעלבת המתלונן. זאת, כשחבר כנסת נכנס בגדר "עובד ציבור" הוא "נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי ובין בבחירה או בהסכם, אף אם אינו אחד מעובדי הציבור המנויים בפסקאות (1) עד (9)".
5.לפיכך, נדחית הבקשה.
ניתנה היום י"ב בניסן תשנ"ח
(8.4.98).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98019410.
D02