החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 1945/00 צאלחי איאד נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · פער ענישה בין נאשמים שהודו לנאשם שכפרבקשת רשות ערעור על גזר דין בעבירה פלילית

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על גזר דין של נאשם שכפר וניהל משפט, בטענה לפער ענישה לעומת שותפיו שהודו. נקבע כי הודאה היא שיקול מקל גם בריבוי נאשמים, וכי הפער מוצדק כאשר השותפים הודו מלכתחילה ואחד מהם בעיסקת טיעון.

העובדות

המבקש הורשע יחד עם שני שותפים באישומים משותפים. המבקש כפר וניהל משפט, ואילו שני שותפיו הודו מלכתחילה באישומים שיוחסו להם, אחד מהם בעיסקת טיעון. נטען לפער ענישה בין המבקש לשותפיו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבוע פער ענישה בין נאשם שכפר ונשפט לבין שותפיו שהודו באותה עבירה?

הלכות

  1. 1

    הודאה של נאשם יחיד במשפט פלילי היא שיקול מקל בענישה, והתוצאה אינה עשויה להשתנות כאשר מדובר בשני נאשמים או יותר שנתוניהם שווים והמורשעים באותה עבירה, כשההבדל ביניהם הוא ההודייה לעומת הכפירה.

    ״הלכה פסוקה היא שהודאה של נאשם יחיד במשפט פלילי היא שיקול מקל בענישה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    פער ענישה בין נאשם שכפר לשותפיו שהודו מוצדק כאשר השותפים הודו מלכתחילה, ואחד מהם בעיסקת טיעון.

    ״הניחה המדינה את דעתי בתגובתה הנוספת שהיה צידוק לפער הענישה בין המבקש״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הודאה
  • שיקול מקל בענישה
  • פער ענישה
  • שני נאשמים
  • עיסקת טיעון
  • כפירה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"פ

1945/00

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המבקש

:

צאלחי

איאד

נגד

המשיב

ה :

מדינת ישראל

בקשת

רשות ערעור על פסק דין

בית

המשפט המחוזי בירושלים

1538/99

מיום 9.2.00 שניתן

על

ידי הנשיא ורדי זיילר והשופטים

דוד

חשין, יהודית צור

בשם

המבקש: בעצמו

בשם

המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן

החלטה

הלכה פסוקה היא שהודאה של נאשם יחיד במשפט פלילי היא שיקול מקל בענישה. התוצאה אינה עשויה להשתנות כאשר מדובר בשני נאשמים או יותר, שנתוניהם שווים והמורשעים באותה עבירה שחלקם מודה וחלקם אינו מודה בביצוע עבירה, כשההבדל היחיד ביניהם הוא ההודייה לעומת הכפירה.

בנסיבות אלו הניחה המדינה את דעתי בתגובתה הנוספת שהיה צידוק לפער הענישה בין המבקש, שכפר וניהל משפט, לבין שני שותפיו האחרים שהודו כבר מלכתחילה באישומים שיוחסו להם (אחד מהם בעיסקת טיעון).

הבקשה נדחית.

ניתן היום כו בניסן תש"ס (1.5.00).

המשנה

לנשיא

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00019450.

B03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1הודאה של נאשם יחיד במשפט פלילי היא שיקול מקל בענישה, והתוצאה אינה עשויה להשתנות כאשר מדובר בשני נאשמים או יותר שנתוניהם שווים והמורשעים באותה עבירה, כשההבדל ביניהם הוא ההודייה לעומת הכפירה.
  2. 2פער ענישה בין נאשם שכפר לשותפיו שהודו מוצדק כאשר השותפים הודו מלכתחילה, ואחד מהם בעיסקת טיעון.