רע"פ 1948/07 אחמד אלעוברה נ. עיריית רמלה

1.

בחודש ינואר 2006 החל המבקש בהקמתו של בית-מגורים בשכונת ג'ואריש ברמלה, בשטח כולל של קרוב ל- 600 מטרים רבועים . עוד בטרם הושלם המבנה ונעשה כשיר לאכלוס, ונוכח העובדה כי הבנייה בוצעה בלא היתר, הוציאו המשיבים – מתוקף סמכותם לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 – צו הריסה מינהלי. עתירתו של המבקש לבית-משפט השלום ברמלה לביטולו של הצו, נדחתה בהעדר עילה. ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה אף הוא, ומכאן הבקשה שבפני להתרתו של ערעור שני.

2.

הבקשה למתן רשות ערעור נסמכת, בעיקרה, על טענה של הגנה מן הצדק ולה שני ראשים. על-פי האחד, ממילא לא ניתן היה לקבל רישיון לבנות באזור זה, שהיתרי בנייה בו אינם ניתנים כלל, וזאת כעניין שבמדיניות. על-פי הראש השני, יסודו של צו ההריסה באכיפה מפלה, שכן בתים רבים אחרים בשכונה, אם לא כולם, נבנו בלא היתר אך לא נתקבלה החלטה דומה בדבר הריסתם.

3.

טענות אלו הועלו בערכאות הקודמות ונדחו. באשר לראשונה הייתה מסקנתן של ערכאות קמא כי אין הדבר יכול להצדיק בניה בניגוד לחוק. באשר לשנייה, לא נמצא בסיס עובדתי לדברים. יהא הדבר כאשר יהא, בקשה למתן רשות ערעור אינה מסגרת הולמת לבירורן של טענות אלו. צו הריסה מינהלי הוא מכשיר, מכוחו מסורה לרשויות התכנון האפשרות למנוע הפרות בנייה ולעוצרן על-אתר ובטרם יבשילו לכלל מעשה גמור. מקום בו רציונל זה לא מתקיים, מאפשר חוק התכנון והבניה – באמצעות ההוראה שבסעיף 238א(ז) – למנוע את ביצועו של הצו באמצעות פנייה לערכאות. ברם, אמצעי-מונע זה שבחוק אינו מיועד, על-פי תכליתו, לשמש כערעור על מדיניות תכנונית, בעיתית ככל שייטען שהינה. לכך, שמורים ההליכים שמתחום המשפט המינהלי ואלה מקומַם, בהתאם למהות הסוגיה, בבתי-המשפט לענינים מינהליים או בבית-המשפט הגבוה לצדק. בקשת רשות להגשתו של ערעור פלילי אינה ההליך הנכון והמתאים, ולפיכך לא אוכל להיעתר לה.

4.

עם זאת, בהתחשב במועד הקרוב לביצועו של הצו, מוכן אני לאפשר לבאי-כוחו של המבקש שהות קצרה לצורך שקילת צעדיהם. אני מורה, אפוא, על עיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי עד ליום כ"ד באדר תשס"ז (14.3.07). הוראה זו תעמוד בתוקפה בכפוף לכל החלטה של ערכאה שיפוטית אחרת, ובכפוף לכך שלא ייעשה כל שינוי במצב המקרקעין עליהם הוקם המבנה או במבנה עצמו, לרבות באמצעות אכלוסו.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.