רע"פ 1969/00 מיכאל לוין נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום, על-פי הודאתו, בתשע עבירות של אי-הגשת דו"חות לשלטונות המע"מ. בכתב-האישום המקורי יוחסו למבקש שש עבירות, אולם במהלך משפטו תוקן כתב-האישום, ונוספו עוד שלוש עבירות. גזר-דינו של בית-משפט השלום התייחס, בטעות, אך לשש העבירות המקוריות, ועל המבקש נגזרו ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ארבעה חודשי מאסר על-תנאי, וקנס כספי בסך 6,000 ש"ח.

ערעורו של המבקש על גזר-הדין נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר קבע, כי העונש שניתן הינו ראוי בנסיבות העניין, ובייחוד בהתחשב בעובדה שהמבקש הורשע בתשע עבירות שונות.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה טען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהתייחסו לכל תשע העבירות, לאחר שבית-משפט השלום התייחס אך לשש מהן, ובדחותו את הערעור על-יסוד עובדות חמורות יותר, כביכול, מאלו שעמדו בפני בית-משפט השלום בעת מתן גזר-הדין.

דין הבקשה להידחות, שכן המבקש לא הצביע על עילה אשר יש בה כדי להצדיק עריכת דיון שלישי בעניינו, ואין מקום להתערבותו של בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

המבקש הודה בכל תשע העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן, ואך מתוך שגגה התייחס בית-משפט השלום לשש מהן בלבד. בדין קבע בית-המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הטיעונים לעונש שהציג המבקש בערעורו, כי העונש שניתן על-ידי בית-משפט השלום הוא מתון, והקנס הכספי שהוטל עליו אף זעום, לדברי בית-המשפט. מעבר לדרוש אוסיף, כי העונש שנגזר על המבקש בבית-משפט השלום אף נוטה לקולא, גם אם נגזר, כביכול, בגין שש עבירות מע"מ בלבד.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.