רע"פ 1997/04 רונן מזרחי נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.2.04 (ע"פ 71673/03) אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 2.10.03 (ת"פ 3511/02).

המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירה של העסקה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ), בגין העסקת שני פועלים פלשתינים, תושבי האזור, אשר לא הורשו לעבוד בישראל. בהסתמכו על ההלכה שנקבעה בע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769, גזר בית משפט השלום על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 14 ימים לריצוי בפועל וכן עונש מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין וקולת העונש בקבעו כי לא נמצא טעם בטיעוני המבקש אשר יש בו להצדיק סטייה מהלכת ח'טיב. כן מצא בית המשפט לציין כי האינטרס הפרטי של המבקש מתגמד למול האינטרס הלאומי למנוע בכל מחיר העסקתם של מי שלא עברו את הליכי הביקורת הקודמים למתן אישור שהיה.

בפניי טען המבקש כי יש לאבחן את עניינו מעניין ח'טיב. בין היתר טען כי שכר את שירותי הפועלים שהעסיק באופן פרטי לצורך השלמת ריצוף חניה בביתו, וזאת לאחר שכל תקופת בנית הבית טרח לברר עם הקבלן ששכר האם לפועלים הפלשתינים שעבדו עמו ישנם אישורי עבודה כדין. עוד טען המבקש כי לא שכר את הפועלים ככוח עבודה זול, כפי שהעיר בית משפט השלום, ומכל מקום, כך הסביר, לא הובאו בפני בית המשפט ראיות להוכחת מניעיו הכלכליים בהעסקת הפועלים. לחלופין טען המבקש כי נסיבותיו האישיות הנן יוצאות דופן באופן המחייב הפעלת החריג להלכת ח'טיב המאפשר ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. כך, טען המבקש, עשוי עונש המאסר לפגוע במקום עבודתו – מפעל המבצע עבודות סריקה ממוחשבות בו הוא משמש כמנהל תפעול – באופן שמוסדות ציבור יימנעו מלספק למקום העבודה פרויקטים רגישים. כן טען המבקש כי עונש מאסר בפועל שיושת עליו עלול לפגוע בקידומה ואף במשרתה הנוכחית של אשתו, קצינה בדרגת רב-סרן בחיל האוויר.

ביום 26.2.04 הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד לאחר קבלת תגובת הפרקליטות ומתן החלטה אחרת בעניינו של המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש ובתגובת המדינה לה, שוכנעתי כי דינה להידחות. הלכה היא כי מידת העונש שהוטל על מי שהורשע בדין איננה מצדיקה הבאת עניינו לפני בית המשפט העליון כערכאת ערעור שלישית, אלא במקרים יוצאי דופן, ועניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. שתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש היו ערות לנסיבות שהעלה להקלה בעונשו, ואף התחשבו בהן במניין ימי המאסר בפועל אשר נגזר עליו לרצות. למעלה מהנדרש אציין כי גם לגופו של עניין לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769, שרטט בית משפט זה קוים מנחים מחמירים ביחס לרמת הענישה המתבקשת בעבירות על סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל:

"סבורני כי דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. דברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים, כאמור לעיל."

לאחר שבחנתי את הנסיבות עליהן הצביע המבקש, לא מצאתי כי יש בהן כדי להצדיק חריגה ממדיניות הענישה האמורה, שכן אין הן "נסיבות יוצאות מגדר הרגיל" באופן המחייב חריגה מן העונש הנוהג. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי למרבה הצער, העבירה של העסקת שוהים בלתי חוקיים הנה עבירה המבוצעת תכופות על-ידי אנשים נורמטיביים מן הישוב, הסבורים כי לא יאונה רע לאיש אם יעסיקו אדם השוהה בארץ בלי שניתן לו היתר לכך. המבקש, כך נפסק, איננו חריג בעניין זה. מוכנה אני להניח כי מניעיו של המבקש לא היו כלכליים, כפי שטוען הוא, וכי פעל ממניעי נוחות גרידא; אך אכן אין בכך כדי לשנות מחומרת המעשה.

תקופת המאסר שנגזרה על המבקש היא קצרה, בשל התחשבות בנסיבותיו האישיות, ומכל מקום אין העונש מגלה עילה לדיון בערכאה נוספת.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 19.4.04, בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.