רע"פ 2006/09 משה דותן נ. מדינת ישראל

1.

המבקשים בשתי הבקשות שבפני, בהן החלטתי לדון במאוחד, הורשעו בבית-משפט השלום בנתניה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת, לאחר שילד בן 13 מצא את מותו בתוך מחפורת מסוכנת, בשטח מקרקעין שהיה תחת אחריותם של המבקשים טרם קרות התאונה. בית-משפט השלום קבע, כי היה על המבקשים לנקוט אמצעי זהירות ביחס למחפורת, משום שהיו מעורבים בהחלטות שקדמו ליצירתה והיו אחראים להבטיח כי לא תיצור סכנה.

2.

בית-המשפט המחוזי מרכז דחה, ברוב דעות, את ערעורם של המבקשים, והותיר את ההרשעה על כנה לאחר שמצא כי התקיימו היסודות הדרושים לקביעת אחריותם בפלילים. בעקבות זאת, עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהם חוזרים על הטענות אותן העלו בערכאות הקודמות.

3.

אין בידי לקבל בקשה זו. דיון בפני ערכאת ערעור שנייה נועד ללבן סוגיות כלליות, בעיקר משפטיות, להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשות שבפני אינן נמנות על אלה, באשר בעיקרן הן מופנות כנגד ממצאים פרטניים. באלה עסקה הערכאה הדיונית בהרחבה, ופסק דינה עמד במבחנה של ערכאת הערעור. פסיקתן של שתי הערכאות עולה בקנה אחד עם הלכותיו של בית-משפט זה, ועל כן לא מצאתי כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור שני.

התוצאה היא אפוא כי הבקשות נדחות, וממילא נדחות הבקשות לעיכוב ביצועו של העונש.