רע"פ 2019/11 אלי מיארה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים גרשון, קיסרי ונתנאל-שרון) מיום 27.1.11 בתיק ע"פ 42133-11-10, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (השופטת תדמור-זמיר) בתיק ת"פ 850-08-08 מיום 12.7.10 (גזר הדין מיום 7.10.10). עניינה של הבקשה עבירות כנגד שוטרים.

רקע והליכים

ב.

המבקש (יליד 1954) הורשע בבית משפט השלום, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, ובעבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק. המבקש זוכה מעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ושל הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 18.12.07 הגיעו השוטרים הולצמן ושרביט לרחוב עכו בקריית מוצקין לשם טיפול בתלונה כנגד המבקש, לעכבו; אז איים המבקש על השוטר שרביט באמרו, כי "יתן לו בוקס בפנים". בעקבות זאת, נעצר המבקש והובא לתחנת המשטרה, אולם לבקשתו הועבר לבית חולים, בליווי שוטרים וביניהם השוטר מזרחי. בכניסה לחדר המיון, העליב המבקש את השוטר מזרחי בלשון גסה המופנה יותר מפעם כלפי אמו של השוטר, בביטויים שאין בדעתי להכתים נייר זה בהם, ולפי הנטען הטיח בבטנו מכת אגרוף ונגח בו בחזהו. באותו מעמד, איים המבקש על השוטר מזרחי כי יהרוג אותו ("אני עוד יתפוס אותך, תן לי את האקדח שלך אני יורה בך"), ובהמשך נטען כי בעט בו.

ג.

בהכרעת הדין בבית משפט השלום נקבע, כי המבקש אכן קילל את השוטרים ואיים עליהם כפי שנטען בכתב האישום, אולם הוא זוכה מעבירות התקיפה וההפרעה למילוי תפקיד. באשר לקללות, נסמך בית המשפט על הודאת המבקש. באשר לאיומים, נסמך בית המשפט על עדות השוטרים שרביט ומזרחי לפיה איים המבקש עליהם, ועל עדות המבקש לפיה אינו מסוגל לשלוט בעצמו כשכואב לו. כן נסמך בית המשפט על עדותו של אחד השוטרים שחקר את המבקש אשר העיד, כי היה קשה להרגיע את המבקש בשעת החקירה. בית המשפט זיכה את המבקש מעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר, וזאת בשל מסמכים רפואיים שונים לפיהם לא היה המבקש מסוגל פיסית לתקוף את השוטרים, בשל מצבו הרפואי. בגזר דינו מיום 7.10.10, השית בית המשפט על המבקש עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, וקנס בסך 2,000 ₪.

ד.

בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי, טען המבקש כי קביעת בית משפט השלום לפיה העדיף את עדות השוטרים ביחס לחלק מהעבירות אולם לא לגבי כולן איננה סבירה, וכי משקבע בית המשפט שאינו מקבל את עדויות השוטרים ביחס לעבירות התקיפה וההפרעה במילוי תפקיד, עליו לדחות את עדויותיהם בנוגע לכל העבירות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי הערעור כולו נסב על ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, וכי על ערכאת הערעור להימנע מדיון בקביעות מהימנות שנעשו על-ידי הערכאה הדיונית. כלפי פסק דין זה מוגשת בקשה זו.

הבקשה

ה.

המבקש חוזר על טיעוניו בבית המשפט המחוזי וכן מעלה טענות נוספות. הוא מתמקד בהכרעת הדין. לטענתו, עבירת העלבת עובד ציבור היא עבירה "עלומה", ויש לנהוג באיפוק בהעמדה לדין בגינה - זאת כדי שלא לפגוע בחופש הביטוי של המבקש. באשר לעבירת האיומים טוען המבקש, כי גם אם אמר את המיוחס לו בקביעתו של בית המשפט המחוזי, אין לראות בכך איומים, שכן לא היה יכול לממשם עקב מצבו הרפואי.

דיון והכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. הלכה היא כי דיון בגלגול שלישי יינתן אך במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית בעלות חשיבות ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 673 ).

במובהק לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של אלה.

ז.

אף לגופם של דברים, לחופש הביטוי מגבלות שבדין, וביניהן איומים והעלבת עובדי ציבור כבענייננו, כמו גם לשון הרע במקרים אחרים. המטיל אימה על הזולת אין הזולת צריך לפשפש ביכולותיו העתידות של המאיים כדי לברר אם יש ממש באיומים; ועובדי הציבור אינם צריכים להיחשף לחריצת לשון קללות, חרופים וגידופים מכל בר בי רב, שיקנה לו חסינות בשל חופש הביטוי. לבתי המשפט תפקיד גם בהגנה על כבודם. ראוי לציין גם, כי בשלב הסיכומים במשפטו בבית משפט השלום טען בא כוחו כך: "לאור האמור אבקש לזכות הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט עבירה של העלבת עובד ציבור שבה למעשה הודה הנאשם... (הדגשה שלי- א"ר, עמ' 27 לפרוטוקול הדיון)." אשוב ואדגיש באשר לעבירת האיומים, כי כאשר אדם מאיים לפגוע בזולת קשה להלום טענה כי האיום אינו איום שכן מסתבר בדיעבד שמצבו הרפואי של המבקש אינו מיטבי; זאת, מה גם שהאיומים כללו ירי באקדח (מלבד איומים נוספים) שאינו דורש כוח פיסי רב. באשר לבקשתו של המבקש כי נתערב בקביעות המהימנות של בית משפט השלום, אין לי אלא להצטרף לדברי

בית המשפט המחוזי, לפיהם אין על ערכאת הערעור להתערב בקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית; קל וחומר, כאשר מדובר בבקשה לדיון בגלגול שלישי. ועוד, חלק מן הטענות אף לא באו בהליכים הקודמים ונתחדשו בבקשה זו, ואין מקום להידרש אליהן גם מטעם זה.

ח.

איני נעתר איפוא לבקשה.