רע"פ 2029/05 מיכה מלכה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש, ביום 16.6.99, לבית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה כתב אישום, המייחס לו עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ה-1968 (להלן: חוק רישוי עסקים). מדובר בהפעלת מועדון קלפים, משחקי חלל וצריכת משקאות משכרים, הטעון רישוי על-פי חוק רישוי עסקים. המשיבה ביקשה, כי בית-המשפט יורה על סגירת העסק לאלתר ולהטיל את ביצוע צו הסגירה על משטרת ישראל.

החל מיום 4.11.99 היו דחיות רבות של ישיבות בעניינו של המבקש אשר לרובן לא התייצב המבקש.

רק ביום 21.3.02, למעלה משנתיים לאחר הגשת כתב האישום, החל שלב ההוכחות במשפט. המבקש לא התייצב לדיון ובא-כוחו ביקש לשמוע את ההוכחות בהיעדרו.

ביום 14.11.02 התייצב המבקש ובא-כוחו. המבקש ביקש, כי בית-המשפט יתיר לו לחזור בו מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום. לפיכך, הורשע המבקש – על-פי הודאתו – בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בא-כוח המבקש ביקש לדחות את ישיבת הטיעון לעונש מאחר ולטענתו במקום מתנהל עסק שונה לחלוטין מזה שהתנהל בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום וכי בכוונת המבקש להגיש בקשה לקבלת רישיון לניהול עסק. ישיבת הטיעון לעונש נקבעה ליום 27.3.03.

מאז נדחה הדיון מספר פעמים, בין היתר, בשל חוסר היכולת לאתר את המבקש.

ביום 30.12.04 הודיעה באת-כוח המבקש, כי חרף ניסיונותיה לאתר את המבקש הדבר לא עלה בידה.

בו ביום, ניתן גזר-הדין בהיעדרו של המבקש ובית-המשפט הטיל עליו קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו. עוד קבע בית-המשפט, כי יוצא צו סגירה לעסק על-פי סעיף 16(1)(3) לחוק רישוי עסקים, שיבוצע ביום 10.1.05 על-ידי משטרת ישראל.

על פסק-הדין של בית-המשפט לעניינים מקומיים הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה. הודעת הערעור כוונה בעיקרה כנגד החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים לגזור את עונשו של המבקש בהיעדרו.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס וכבוד השופטים י' דר ו-א' שיף) דחה את הערעור בקובעו, כי לא הייתה כל הצדקה להגשת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקש הוא, כי יש לבטל את גזר-הדין שניתן בהיעדרו.

מנגד, תומכת המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, לא נפל פגם בהחלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים ובפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי. שכן, המבקש זומן לדיונים ובחר מטעמיו הוא שלא להתייצב אליהם. המבקש היה מיוצג לכל אורך ההליך וזכויותיו נשמרו. בישיבת הטיעון לעונש נטענו מפי באת-כוחו טיעונים לעניין העונש ולא נשמעה התנגדות להחלטת בית-המשפט לגזור את עונשו של המבקש בהיעדרו. יתרה מכך, העונש שהושת על המבקש, קנס בסכום של 10,000 ש"ח, איננו עונש חמור המצדיק התערבות, שכן מדובר בניהול עסק ללא רישיון כדין לפחות משנת 1999, ועד למועד גזר-הדין - דצמבר 2004 - לא הופסקה הפעילות בעסק ולא נעשה דבר כדי להכשירו.

החלטתי לדחות את הבקשה.

ביום 14.6.01 כפר המבקש בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות התביעה וההגנה ליום 6.9.01. בהחלטתו זו הודיע בית-המשפט למבקש על מועד ההוכחות והזהירו, כי אם לא יתייצב, בית-המשפט יהיה רשאי לדון אותו שלא בפניו. מאז התקיימו ישיבות רבות אליהן התייצב רק בא-כוחו של המבקש.

ביום 14.11.02 התייצב המבקש בפני בית-המשפט, הודה בעובדות כתב האישום והורשע על סמך הודאתו. בית-המשפט נעתר לבקשת ההגנה ודחה את ישיבת הטיעון לעונש ליום 27.3.03, אולם המבקש בחר שלא להתייצב לדיון זה וגם לא לדיונים שבאו אחריו.

יש להזכיר, כי המבקש הוזהר בראשית ההליך, שבית-המשפט יהיה רשאי לדון אותו שלא בפניו. המבקש היה מיוצג על-ידי עורך-דין בכל שלבי ההליך המשפטי. חרף העובדה, שהמבקש לא התייצב לדיונים רבים, לא נטען על-ידי בא-כוחו, כי אין ביכולתו לזמנו, למעט בישיבות האחרונות בהן הודיע בא-כוח המבקש, כי הוא לא הצליח לאתרו.

בנסיבות אלה, לא נפל פגם בהחלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים לגזור את עונשו של המבקש בהיעדרו. מדובר בעבירה, לגביה נקבעו סדרי דין מיוחדים כאמור בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ).

המבקש טוען, כי שפיטתו שלא בפניו גרמה לעיוות דין מאחר ולא הובאה לידיעת בית-המשפט תמונת המצב העדכנית אודות אופי הפעילות בעסק.

אין בידי לקבל טענה זו. מפרוטוקול הטיעון לעונש עולה, כי הטענה נבדקה ונמצא, כי לא היה כל שינוי באופי הפעילות המנוהלת במקום וכי לא הוגשה כל בקשה לקבלת רישיון עסק. כמו-כן, יש להניח, כי לו אכן היה חל שינוי נסיבות באופי הפעילות המתקיימת במקום, היה המבקש טורח לטעון את טענותיו בפירוט בעת הדיון בבית-המשפט המחוזי או אף במסגרת בקשה זו.

מעבר לדרוש יוער, כי עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, ואין מקום לבדיקה נוספת בערכאה שלישית. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

מטעמים אלה כולם, דין בקשת רשות הערעור להידחות.