רע"פ 2034/02 שמעון סלומון עובדיה נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש של 14 ימי מאסר, שירוצו במצטבר לכל עונש שהוא מרצה וכן, עונש של ששה חודשי מאסר מותנים. בית משפט השלום קבע כי נוכח עברו של המבקש בסוג זה של עבירות ונוכח המעילה באמון שניתן בו, היה מקום להטיל עליו עונש מאסר ממושך, ברם במקרה זה ראה להקל בעונש נוכח העובדה שבמועד סמוך הוא נשפט בגין עבירה זהה בתיק אחר ונדון לעונש מאסר של 15 חודשים במצטבר לעונש שהוא מרצה כעת. בית המשפט סבר כי לו היה המבקש מצרף את התיק הנוכחי לתיק הקודם לא היה עונשו מוחמר באופן משמעותי.

2.המבקש הגיש ערעור, על פסק דינו של בית המשפט השלום, לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לעניין ההרשעה, אך סבר כי בנסיבות המקרה, ונוכח העובדה שהמבקש כבר נשפט בהליך משמעתי בגין מעשה הבריחה ונדון לעונש של שלילת ביקורים וחופשות, יש לחפוף את העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום עם העונש שהוא מרצה כעת. עתה עותר המבקש ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.המבקש טוען כנגד הרשעתו. למבקש טענות רבות - בכללן טענות רבות הנוגעות ליחסיו ומגעיו עם שירות בתי הסוהר. לעניין הרשעתו, טוען המבקש כי לא היה מקום להרשיעו בעבירה של בריחה ממשמורת חוקית. את טענתו זאת הוא מבסס על נהלי שירות בתי הסוהר לפיהם נקבע כי אסיר שלא שב מחופשה לא יוכרז כעבריין נמלט, אלא אם חלפו 18 שעות ממועד סיום חופשה.

4.דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש הנוגעות ליחסיו עם שירות בתי הסוהר אין מקומן להתברר בהליך זה. על פי העובדות בהן הודה המבקש, ביום 26.3.00 בשעה 15:00 הוא יצא לחופשה מיוחדת בת 48 שעות, ממנה היה אמור לשוב ביום 28.3.00 עד השעה 15:00, או עד לשעה 18:00 כנטען על ידו. אין מחלוקת, כי גם בשעה 18:00 לא שב המבקש אל הכלא, והוא הוחזר אל הכלא רק ביום המחרת לאחר שנעצר על ידי משטרת ישראל. בנסיבות אלו אין מקום להתערבות, מצד ערכאה שלישית זו, בעניין ההרשעה, שנדון כבר בשתי ערכאות, ואין בנהלים הפנימיים של שירות בתי הסוהר, באשר לאופן הטיפול הפנימי באסירים נמלטים, כדי להשליך על עניין זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.