פרטי ההליך
בית המשפט העליון
רע"פ
2037/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
משיח באזוב – ת.ז. 025084104
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי מרכז בעפ"ג 2526-11-07 מיום
21.2.08, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין וא' שטמר
בשם המבקש:
עו"ד צבי אבנון
בשם המשיבה:
עו"ד דגנית כהן-ויליאמס
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בפתח-תקוה (פ 3606/06) בגין עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה בצוותא, לפי סעיפים 406(ב) ו-29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של גניבה בצוותא, לפי סעיפים 384 ו-29(ב) לחוק העונשין; עבירה של החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין; ועבירה של החזקת נכס חשוד, לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 5.10.2006, בשעה 11:00 או בסמוך לכך, הגיע המבקש ועוד שני נאשמים (להלן: נאשם 2 ונאשם 3 ) לרחוב מאיר שפיה בפתח-תקוה, כשבאמתחתם כלי פריצה. המבקש ונאשם 3 פרצו לדירה על ידי כך ששברו את הצילינדר המרכזי באזור ידית הפתיחה של הדלת ובאיזור הפינה העליונה השמאלית, עקרו את דלת הדירה ונכנסו לתוכה בעוד שנאשם 2 עומד סמוך לכניסה ושומר. בהמשך, נטלו המבקש ונאשם 2 מתכולת הדירה תכשיטים רבים, מצלמה, תיק, תווי קניה ומכשיר פלאפון (להלן: הרכוש הגנוב ) ונמלטו ברכב בו נהג נאשם 2. בהמשך לכך, בשעה 12:05 נעצר הרכב, ובעת חיפוש בו נמצא כי המבקש מחזיק את הרכוש הגנוב וכן שני לומים מתכתיים ושני מברגים, היכולים לשמש ככלי פריצה. בהמשך לכך, ובעת חיפוש שנערך בבית המבקש, נמצא רכוש נוסף, שעון יד, טלוויזיה, מחשב נישא ושלוש מצלמות, אשר לא עלה בידו להוכיח כי רכש בהם חזקה כדין.
ביום 13.2.2007 הרשיע בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופטת
נ'
דסקין ) את המבקש על בסיס הודאתו בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן.
ביום 23.7.2007 גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל מהם ינוכו הימים שהיה במעצר; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש מסוג פשע; 7 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר כל עבירת רכוש מסוג עוון; ותשלום פיצוי למתלוננים על סך 3,500 ש"ח. בית המשפט התייחס בהחלטתו לשיקולים לחומרא כגון חומרת העבירות שהואשם בה המבקש והעובדה שהפריצה התבצעה בבית פרטי ותוך חבירה לביצועה בצוותא חדא, תוך פגיעה קשה בקניינו של הקורבן וגרימת נזק ציבורי, אולם, לא נעלמו מעיניו של בית המשפט השיקולים לקולא כגון ההודיה של המבקש שחסכה מזמנו של הציבור ועדי התביעה, מכלול נסיבותיו האישיות הכוללות מצוקה כלכלית, מחלתו של אבי המבקש, מצבו הבריאותי של המבקש עצמו, עצם העובדה שבעברו הפלילי עבירה אחת בלבד מלפני 12 שנים והחרטה שהביע ונכונותו לפצות את המתלוננים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 2526-11-07). עיקר טענותיו של המבקש התמקדו בעובדה שבית משפט השלום לא נתן משקל מספיק לשיקולים לקולא.
בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא
א' טל והשופטים מ' פינקלשטיין ו א' שטמר ) דחה את הערעור, בהתייחסו לחומרת העבירות המיוחסות למבקש ולתסקיר שירות המבחן שהתרשם שהמבקש מנהל אורח חיים לא יציב, מעורב בקשרים שוליים ובעברו חוויות דומות של היגררות אחר פיתוי ורווח קל. בית המשפט קבע כי בית משפט השלום הטיל על המבקש עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים בנסיבות המקרה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה מבקש המבקש את ביטולו של עונש המאסר בפועל שנגזר עליו, או לחלופין להקלה במידה ניכרת בו
שלא תעלה על 6 חודשי מאסר, באופן בו תתאפשר בחינת האפשרות לריצויו בדרך של עבודות שירות. את בקשתו מנמק המבקש, בין היתר, לאור נסיבותיו האישיות, רף החומרה הנמוך של העבירה בה הואשם, הודייתו, חרטתו ומוכנותו לפצות את הקורבנות, והעובדה שהעונש שנגזר עליו סוטה מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות.
מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן מהטעם שבנסיבות המקרה לא הייתה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה שמצדיקה מתן רשות ערעור, וכי לגופו של עניין אין מקום להתערבות בעונש אשר הוטל על המבקש נוכח חומרת העבירות בהן הורשע.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן. עיון בפסק דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
על המבקש להתייצב ביום 22.6.08, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בפתח-תקוה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ' באייר התשס"ח (25.5.2008).
ש ו פ ט