רע"פ 2042/08 חברת גריס גידול בע"מ נ. שלמה בוחבוט-יו"ר הועדה המקומית לתכנו

1.

משיב 1, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה נפתלי, הוציא צו הריסה מנהלי המכוון כנגד שלושה מבנים השייכים למבקשים, ונמצאים בשטח המועצה המקומית פסוּטה. צו ההריסה הוצא לאחר שצו הריסה קודם, אשר כוון כנגד אותם מבנים, בוטל בפסק-דינו של בית-משפט השלום בעכו, וזאת משום שההתייעצות שקדמה לו, והמתחייבת מכוח החוק, לא כללה פירוט מספיק של המבנים המיועדים להריסה. את בטלות הצו הקודם אישר גם בית-המשפט המחוזי בחיפה, אשר דן בערעור שהוגש על פסק-דינו של בית-משפט השלום ( ע"פ 2383/07 ).

2.

בית-משפט השלום בעכו קיבל את אחת מהשגותיהם של המבקשים כנגד צו ההריסה החדש. נקבע, כי הליך ההתייעצות בין המשיב 1 לבין יו"ר המועצה המקומית – אשר קדם להוצאת הצו וקיומו מתחייב מכוח הוראת סעיף 238א(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 – לא כלל פירוט מספיק לגבי טיב המבנים המיועדים להריסה ומהותם, וכי פגם זה יורד לשורשו של הצו, עד כדי הפיכתו לבטל.

3.

בערעור שהגישו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בחיפה נקבע, כי ההתייעצות הייתה מפורטת דיה, וכי לא נפל פגם בצו ההריסה שהוצא בעקבותיה. עוד דחה בית-המשפט קמא את טענת המבקשים, לפיה הימנעותו של יושב-ראש המועצה המקומית מהבעת עמדה פוזיטיבית במהלך ההתייעצות עמו, פוגעת בכשרות ההליך. נקבע, כי תשובת ראש המועצה – "מכינים תוכנית מתאר שבה המקום [ בו מצויים המבנים המיועדים להריסה ] מיועד לגידול בעלי-חיים; איני רוצה להיות מעורב" – מביעה "מעין השלמה עם הפרת החוק בישוב או אף הסכמה לבנייה הבלתי חוקית" אשר אין לה מקום, אך עם זאת, אין בה כדי לסתור את תקינות ההליך (עמ' 6 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי).

4.

עתה עותרים המבקשים לקבלת רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וזאת מן הטעם שעניינם מעורר, להשקפתם, שאלות עקרוניות, המצדיקות את הבאתו בפני ערכאה שלישית. לשיטת המבקשים, דרושה הכרעה באשר למאפיינים שונים של חובת ההתייעצות, אשר מכוחה יובהר, בין היתר, אם היה יושב-ראש המועצה המקומית רשאי להימנע מהבעת עמדה נחרצת. עוד נדרשים המבקשים להוראתו של סעיף 238א(ב) ולהבחנה הנערכת במסגרתו בין חובת ההתייעצות עם היועץ המשפטי

של המועצה, לבין חובת ההתייעצות עם ראש הרשות המקומית בתחומו מצוי הבניין החורג, מקום שמדובר בועדה למרחב תכנון מקומי . כן נטען, כי בנייתם של שלושת המבנים המיועדים להריסה הושלמה זה מכבר, ומשכך אין הצו נדרש למניעת עובדה מוגמרת – כנדרש בחוק, וכי אחד המבנים כולל בריכות ביוב, אשר הריסתן תהיה כרוכה בפגיעה סביבתית.

5.

דין הבקשה להידחות. בניגוד לעמדת המבקשים, הסוגיות העקרוניות המתעוררות בבקשה חורגות מגדר המחלוקת הנטושה בינם לבין המשיבים, והן אינן דרושות לצורך הכרעה בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע" מ נ'

מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). באשר לנושאים העומדים במחלוקת – ובכלל זה התשתית העובדתית והמסקנות המשפטיות – הרי שעל אלו נתנו שתי ערכאות קמא את דעתן בהרחבה, ומשכך אין מקום לדון בהן בשלישית.

אף לגופו של עניין, אין מקום לקבל את הבקשה, שכן בהליך ההתייעצות שנערך בין משיב 1 לראש המועצה המקומית לא נפל פגם. התייעצות זו עמדה בתנאים הבסיסיים שיצקה הפסיקה לדרישת סעיף 238א, ובהם קיומם של חילופי-דברים ישירים בין הצדדים, מודעות הצדדים לעובדה שנערכת ביניהם התייעצות והיות המבנה נשוא ההתייעצות מוגדר ומפורט כדין (רע"פ 1789/03 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה משגב , פ"ד נט(3) 652, 666). כשם שקבע בית-המשפט קמא, חרף חילופי הדברים הקצרים, הביע ראש המועצה המקומית את דעתו ועדכן את משיב 1 באשר למצב התכנוני של הקרקע. בכך הוגשמה תכלית ההתייעצות, המיועדת לאפשר לכל אחד מהצדדים להציג את עמדתו, תוך ניסיון להשפיע על שיקול-דעתו של הצד השני ולהוביל לקבלת החלטה מושכלת והוגנת (ע"פ 22/89 עזבה נ' מדינת ישראל , בעמ' 600); ע"פ 3490/90 יקב הגליל יוסף גולד ובניו בע"מ נ' מדינת ישראל , פד"י מח(1) 11 (1993)); וראו גם יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך ב (1996), 842).

הבנייה נשוא בקשה זו נעשתה שלא כדין, ועד היום לא ניתן לה היתר, ולפיכך הגיעה השעה לבצע את הצו שבמקורו נועד לתת מענה מהיר ויעיל לבנייה הבלתי-חוקית (רע"פ 311/04 נסאר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה – משגב (לא פורסם, 17.6.2004)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.