פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2064/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רן אהרונוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.2.11 בע"פ 17395-12-10 שניתן על ידי
כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ג'' קרא ומ' סוקולוב
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 17395-12-10, כבוד הנשיאה ד' ברלינר והשופטים ג' קרא
ומ' סוקולוב ) מיום 21.2.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר הדין שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (ת"ד 10015-10).
המבקש הועמד לדין בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך נהיגה ברכב. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 18.8.2009 נהג המבקש בכביש בו רף המהירות המותרת היה 50 קמ"ש בלבד בשל עבודות תשתית שנעשו בו. באותה עת נסע אדוארד קרופיצקי (להלן: המנוח ) באותו כביש, מעט לפני המבקש. המבקש נסע בנתיב השמאלי, אשר התפתל בעקומה, במהירות של כ 90 קמ"ש . בצאתו מן העקומה לא הבחין המבקש בקטנוע שנסע לפניו ופגע בו בעצמה רבה עם חזית רכבו. אחר כך גרר את הקטנוע למרחק של
146 מטרים . עוד עולה מכתב האישום, כי המבקש בלם את רכבו רק לאחר שראה את המנוח נופל על השמשה הקדמית של הרכב. המנוח נפטר בבית החולים 12 יום לאחר קרות התאונה.
ביום 14.7.2010 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופטת נ' פראג-לבוא) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסו לו בכתב האישום. בגזר הדין מיום 1.12.2010 הוטל עליו עונש מאסר בפועל למשך שנה וחצי, מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה בפועל למשך 12 שנים ופיצוי על סך 10,000 ש"ח לאלמנת המנוח. בית משפט השלום פירט בגזר הדין כי שקל לחומרה את תוצאותיה העגומות של התאונה, מידת רשלנותו הגבוהה של המבקש וריבוי עבירותיו הקודמות בתחום התעבורה. מנגד ולקולה שקל את נסיבותיו האישיות של המבקש, הודאתו ונטילתו את האחריות למעשה וכן את החרטה והצער שהביע.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. טענותיו העיקריות היו כי שגה בית המשפט בקובעו רף רשלנות גבוה ביחס למבקש וכי הן תסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט והן נסיבות חייו האישיות הקשות, לא שוקללו כראוי.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי בית משפט השלום צדק הן בקביעתו כי מדובר במקרה של מידת רשלנות מובהקת והן בגזירתו את העונש תוך איזון בין כלל השיקולים הנדרשים במקרה זה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהותיר את גזר דינה של הערכאה הדיונית על כנו. זאת לדבריו, הן בשל רף הרשלנות הגבוה שנקבע ביחס לעבירת המבקש והן בשל היעדר התייחסות מספקת לנסיבותיו האישיות המצדיקות הקלה בעונש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). השאלות שמעלה בא כוח המבקש, ביחס למדיניות הענישה הנהוגה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות תוך נהיגה ברכב, נדונו רבות בפסיקת בית משפט זה ואף נדונו, במסגרת התיק דנן, בשתי הערכאות הקודמות. לא מצאתי בבקשת רשות הערעור כל שאלה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו ע"פ 3091/08
טרייגר נ' מדינת ישראל ( לא פורסם 29.1.2009). בנסיבות המקרה ולאור הרשעותיו הקודמות של המבקש, לרבות עבירה שעניינה תאונת דרכים שגרמה לחבלה של ממש, לא מצאתי סטייה מנורמת הענישה המקובלת, המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. מן הסיבות הללו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לנדרש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. כפי שאמרתי בעבר, לרוב, הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות מחייבת השתת עונש הכולל הורדת הנהג מן הכביש לתקופה ממושכת וכן מאסר בפועל . אמנם, בית המשפט עשוי להימנע מהשתת עונש מאסר בפועל, אך זאת רק בנסיבות חריגות ומיוחדות ביותר (ראו רע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם 19.1.2006). במקרה דנן, לא מצאתי נסיבות חריגות מסוג זה. מקובלת עליי קביעת הערכאות הקודמות, לפיה המבקש ביצע את העבירה תוך רשלנות של ממש. כמו כן ראוי בעיני האיזון שנעשה לצורך גזירת העונש, בין נסיבותיו האישיות של המבקש שהן אכן קשות, לבין 54 הרשעותיו הקודמות וחומרת העבירה שביצע.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ג באדר ב התשע"א (29.3.2011).
ש ו פ ט