רע"פ 209/02 אברהם שרית נ. מדינת ישראל

המבקשת נהגה ברכב פרטי בקריית-מלאכי, שעה שילד כבן שבע שנים חצה את הכביש במעבר חצייה מסומן מימין לשמאל בכוון נסיעת המבקשת. המבקשת, אשר לא שמה ליבה לילד החוצה, פגעה בו, וכתוצאה מכך נגרמו לו פגמים בגולגלתו. לאחר הפגיעה, עצרה המבקשת את רכבה, אך מייד המשיכה בנסיעתה מבלי לעמוד על תוצאות התאונה.

על-רקע זה, אותרה המבקשת והועמדה לדין בבית-משפט השלום באשקלון. בכתב האישום יוחסו למבקשת, שהייתה מיוצגת על-ידי עורך-דין, עברות של נהיגה בקלות ראש והרשלנות, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, גרימת תאונת דרכים בה נחבל אדם והפקרה לאחר פגיעה. תחילה כפרה המבקשת בכתב-האישום, אולם לאחר שהעיד בוחן המשטרה, הודה בא-כוחה בשם מרשתו בכל העובדות שיוחסו לה בכתב האישום, והיא הורשעה. על המבקשת נגזר קנס בסך של 4,000 ש"ח, ששה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, ופסילה בפועל מהחזקת רשיון נהיגה לתקופה של שמונה שנים, וכן מאסר על תנאי לתקופה של שבעה חודשים.

המבקשת ערערה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע על חומרת עונשה, ולאחר שהחליפה את בא-כוחה, שינתה את הודעת הערעור, ותקפה גם את הכרעת-הדין. המבקשת טענה כי הודתה באשמה בשל לחצים כבדים מצד בא-כוחה הקודם, שעה שאין היא אשמה בעבירות שיוחסו לה. היא טענה כי הודאתה היא בלתי חוקית מכיוון שנבעה מלחץ בלתי ראוי, ללא שניתנה לה שהות לשקול את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בהודיה ומבלי שהבינה את משמעותה.

בית-המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת לעניין הכרעת-הדין. נקבע, כי גרסתה החדשה של המבקשת מנוגדת להודעתה במשטרה לאחר המקרה, ואינה מתיישבת עם תגובת בא-כוחה הקודם שנמסרה לבית-המשפט לפיה הסביר למבקשת היטב את משמעות הודייתה ותוצאותיה. ערעור המבקשת לעניין חומרת העונש התקבל בחלקו, ותקופת פסילת רשיונה בפועל הופחתה משמונה לשש שנים.

מכאן הבקשה שבפניי, בגידרה חוזרת המבקשת בעיקר על טענותיה שטענה בפניי בית-המשפט המחוזי לעניין הכרעת-הדין.

דין הבקשה להידחות, שכן טענות המבקשת אינן מצדיקות שתינתן לה רשות לערער בגלגול שלישי. מעבר לדרוש אוסיף, כי גם לגוף העניין נראה שאין לטענות המבקשת על-מה לסמוך, והחלפת עורך-דינה בערעור אינה עילה לפתיחה מחדש של משפטהּ. הבקשה נדחית איפוא.