רע"פ 2100/03 דוד תמם נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הואשם, בבית משפט השלום בכפר-סבא, בביצוע עבירות על סעיפים 220(1), 220(2) ו- 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). המדובר בעבירות של השמטה מתוך דו"ח, מסירת אמרה כוזבת בדו"ח, ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה. עבירות אלה בוצעו, כך עולה מכתב האישום, ביחס להכנסה שהפיק המבקש במסגרת עבודות בנייה, אותן ביצע עבור בני משפחת מרגליות, בשיעור של 857,477 ₪.

2.

בית משפט השלום (כבוד השופטת נ' מימון-שעשוע) הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט קבע, כי הצדדים לעסקת הבנייה נתנו לה כסות של עסקת הלוואה באמצעות הסכם למראית עין. המדובר, כך קבע בית המשפט, ב"מקרה מובהק של נקיטת אמצעי תחבולה למטרת השתמטות ממס, שכן, הסכם ההלוואה נרקם ככסות חיצונית לעסקת בניה, שהכנסותיו הצפויות של הנאשם ממנה היו מעל ומעבר לסכום הריבית הנקובה בהסכם ההלוואה".

בבואו לגזור את דינו של המבקש, עמד בית המשפט על חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש, על משכן ועל היקפן. בית המשפט ציין את החומרה היתרה הטמונה בהסוואת עסקת הבניה באמצעות חתימת הסכם הלוואה למראית עין. מאידך גיסא, הביא בית המשפט בחשבון העונש את נסיבותיו האישיות של המבקש, והדגיש כי "הנאשם אכן הגיע להסדר הסרת מחדלים עם מס הכנסה, למרות שההסדר עדיין לא יצא מהכח אל הפועל". לאור כל אלה, השית בית משפט השלום על המבקש עונשים כדלקמן: 8 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בשיעור 30,000 ₪.

3.

ערעור שהגיש המבקש, על גזר הדין, נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ד' ברלינר , ז' המר ונ ' אחיטוב ). בית המשפט המחוזי שב והתייחס למכלול השיקולים לקולא ולחומרא , לרבות טענותיו של המבקש כי הסיר את מחדליו וכי נגרם לו עיוות דין בשל חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות ועד למיצוי ההליך הפלילי. לעניין אחרון זה ציין בית המשפט, כי אלמלא נלקח נתון זה בחשבון, מן הראוי היה להטיל על המבקש תקופת מאסר משמעותית יותר.

4.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, פעם נוספת, על חומרת העונש שנגזר עליו. המבקש שב ופורשֹ את הטענות שהעלה בפני הערכאות הקודמות. עיקר טענתו היא, כי בעת מתן גזר-הדין בבית משפט השלום גובש אמנם הסדר בדבר הסרת המחדלים, אולם הסדר זה עדיין לא מומש אז, מחמת תקלות טכניות במחשבי מס הכנסה. ביצוע התשלום על-פי ההסדר נעשה כחודש לאחר מתן גזר-הדין. לפיכך, טוען המערער, לא עמדה בפני בית משפט השלום הסרת מחדלים מלאה. המבקש מציין גם, כי הסכום שנקבע לחיוב, על-פי ההסדר, היה בסך 103,950 ₪ בלבד.

עוד מציין המבקש כי זו לו עבירת מס ראשונה, והוא טוען כי נגרם לו עיוות דין בשל התמשכות ההליכים בעניינו. המערער מפרט את נסיבותיו האישיות, המצדיקות לדעתו הקלה בעונשו.

5.

עיינתי בטענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי רשות לערעור שני תינתן אך במקרים בעלי חשיבות כללית, וכי בקשת רשות ערעור שכל עניינה בחומרת העונש לא תתקבל אלא בנסיבות חריגות ( רע"פ 6238/98 בן-צבי נ' מדינת ישראל , תק -על 98(3) 113). המקרה שלפנינו אינו מגלה נסיבות כאלה.

המבקש הורשע בעבירות מס חמורות, וכפי שציינו הערכאות הקודמות, נסיבות המקרה מגלמות חומרה מיוחדת. אמנם, אין להתעלם מן העובדה שהמבקש הסיר את מחדליו, ואף לא מן התקופה הארוכה בה נמשכו ההליכים. אולם, הערכאות דלמטה לא התעלמו מעובדות אלה, והביאו אותן בחשבון העונש שהוטל על המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.