רע"פ 2102/08 אסף צוויג נ. מדינת ישראל

בבקשה זו אין כל ממש.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש, שוטר במשטרת ישראל, בתקיפתו של המתלונן, ובכך ביצע עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות זאת נדון המבקש למאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 7,500 ש"ח. זאת, לאחר שנמצא כי במסגרת תפקידו קרא למתלונן, ערך עליו חיפוש, תפס בשערותיו, גרר אותו לניידת ושם הכה אותו בגבו ובפניו. על אף שבבקשה הנוכחית אין המבקש חולק עוד על ממצאים עובדתיים חמורים אלה, עותר הוא להימנע מהרשעתו וזאת, בלשונו, נוכח "מחדלי החקירה המשמעותיים, חריגות האירוע והפרזותיו של המתלונן הפרובוקאטור" (עמ' 2 לבקשה).

לטענות אלה התייחסו ערכאות קמא, שלא מצאו לנכון להימנע מהרשעת המבקש, ולא מצאתי כי שגו בתוצאה אליה הגיעו. המבקש חטא באלימות שהופנתה נגד אזרח שנקלע לדרכו, ואין חמור מביצועם של מעשים מסוג זה על ידי מי שמונה לשמור על החוק.

באשר למחדלי החקירה אליהם מתייחס המבקש. טענה זו מתייחסת לעובדה כי חוקר המחלקה לחקירות שוטרים לא דרש מהשוטרת שנכחה באירוע עם המבקש והיתה עדה לתקיפתו של המתלונן את המזכר שרשמה בתום המשמרת שלה, וכן העובדה שלא נעשה ניסיון לאתר את הניידת שהוזעקה על-ידי המתלונן להגיע למקום לאחר מעשה. כפי שעמד על כך בית-משפט קמא, אין במחדלים אלה – ככל שמחדלים הם – כדי להשפיע על הממצאים העובדתיים שניצבו בבסיס ההרשעה. באשר למזכר שרשמה השוטרת אציין, כי למרות שהיא לא התבקשה, מסיבה כלשהי, למוסרו במהלך החקירה, הרי שמסמך זה הוגש לבסוף כראיה (נ/3), ובית-משפט השלום עיין בו ואף התרשם כי "מדובר במזכר שנכתב בדיעבד" (עמ' 9 להכרעת-הדין) כדי לסייע למבקש, ושאין בו זכר לאירוע התקיפה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.