רע"פ 2108/97 דריהם ראובן (רוברט) נ. מדינת ישראל

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים א' גולדברג, א' מצא וד' דורנר) מיום 20.3.97, במסגרתו נדחה ערעורו של העותר על הרשעתו (באופן חלקי) ועל חומרת עונשו (באופן מלא).

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד"ר ע' מודריק) הרשיע את המערער בנסיון לחבלה חמורה (עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז1977-) ובאינוס בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 345 (ב)(3) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז1977-). העותר נדון לשבע שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי. כאמור, קיבל בית המשפט העליון את ערעורו של העותר על הרשעתו, בכך שהמיר את ההרשעה באונס בנסיבות מחמירות בהרשעה באונס. עם זאת לא מצא בית המשפט מקום להפחית בעונשו של העותר עקב השינוי בהרשעתו. בעתירה שבפני טוען העותר, כי בידיו "ראיות חדשות", לפיהן טוענת קורבן האונס, כי מעולם לא טענה כי נאנסה על ידי העותר. עוד טוען העותר נגד טעויות עובדתיות שנפלו, לשיטתו, בפסקי דינם של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון. לפיכך, מבקש העותר "שביהמ"ש הנכבד יורה על קיום ערעור נוסף לעותר בהרכב של חמישה שופטים או לחילופין יורה להחזיר את תיקו של העותר לבימ"ש מחוזי ת"א לצורך הצגת הראיות החדשות אשר בידי העותר."

דין העתירה להידחות. משפסק בית המשפט העליון בערעורו של העותר, אין העותר רשאי לבקש את קיומו של ערעור נוסף בעניינו. העותר לא הצביע גם על עילה כלשהי לקיומו של דיון נוסף, כהגדרתן של עילות אלו בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. אם וככל שסבור העותר, כי בידיו ראיות המצדיקות את קיומו של משפט חוזר (ולעניין זה אין אני מחווה דעה), הרי עליו לפעול בהתאם לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז1957- ולהגיש את בקשתו בעניין זה ליועץ המשפטי לממשלה, באמצעות פרקליטת המחוז במחוז בו הורשע.

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית.