רע"פ 2135/08 ישראל ביתן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 9.10.2005, קרוב לחצות, נמצא המבקש מחזיק בכיסו, בתוך קופסת סיגריות, סכין. בית משפט השלום זיכה את המבקש מעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשירה, הואיל וסבר כי הסכין בה מדובר אינה מסוגלת לחתוך או לדקור, ולחלופין, מדובר ב"זוטי דברים". בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה, לאחר שהגיע למסקנה כי הסכין נראית ככזו היכולה לגרום נזק ונשקפת ממנה סכנה לבריאות הנדקר. גם הטענה לפיה מדובר ב" זוטי דברים", נדחתה.

בבקשה שלפנינו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כדי שתיפסק הלכה בשלוש שאלות להן עשויה להיות השלכה רחבה. נקדים ונאמר כי אין בידינו להיעתר לבקשה, ולהלן טעמינו:

א.

המבקש עותר כי בית משפט זה ייתן פרשנות משפטית שונה של המילה "סכין", ולהשקפתנו פרשנות זו אינה דרושה נוכח ההגדרה של "סכין" בסעיף 184 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאמור:

" כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך".

ב.

המבקש מוסיף ועותר להגדיר את המבחן הנכון לתחולת ההגנה הקבועה בסעיף 34(יז) לחוק העונשין בדבר "זוטי דברים". לעניין זה נשיב כי בסוגיה זו עסקה הפסיקה לא אחת, וראו לדוגמא ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' עזיזיאן , פ"ד נג(5) 747, 761 (1999); ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל, (טרם פורסם) (2005), (סעיף 22 לפסק הדין).

ג.

השאלה האחרונה אותה עותר המבקש להביא לבירור בפני בית משפט זה, היא מתי רשאי שופט להתרשם במישרין ובצורה בלתי אמצעית מראיה חפצית שהוגשה לו, באשר הדבר נחוץ להכרעה במשפט המתנהל לפניו. על כך כבר השיבה הפסיקה בעבר לא אחת, לאמור, בית המשפט רשאי לבחון את הראיה החפצית בכל מקרה שהדבר אינו טעון מומחיות, וכזה הוא עניינו של המבקש.

הנה כי כן אין בעילות עליהן הצביע המבקש כדי להצדיק את בירור עניינו בפני ערכאה שלישית, ומכאן החלטתנו לדחות את הבקשה.