רע"פ 2143/08 ישר מרדי נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה של כרייה שלא כדין, לפי סעיף 111(א) לפקודת המכרות יחד עם סעיף 29(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך גזר לו שישה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 12,000 ש"ח.

2.

בערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי, טען המבקש, כי ממצאה של הערכאה הדיונית לפיו המקום ממנו נכרה החול הוא בבעלות המדינה, הנו שגוי. טענה זו נשענה על כך שנסח הרישום של אתר הכרייה שהוגש לבית-המשפט על-ידי המשיבה, התייחס לחלקה 46 בגוש 7957, בעוד שבתצלום-אוויר שהוגש לא נרשם מספר החלקה כאמור, אלא נרשמה הספרה 4 בלבד. במצב זה סבור המבקש, כי לא הוכח היכן התבצעה הכרייה ומי בעליהם של המקרקעין. בבית-משפט השלום, בו עלתה טענת המבקש לראשונה, התמודדה המשיבה עם אי-התאמה זו על-ידי הבאתם של עדים מטעמה, ואלה זיהו את מקום הכרייה ככזה הנמצא בבעלות המדינה. חיים טפרברג, פקח קרן קיימת, העיד כי השטח האמור הינו בבעלות המדינה ובא-כוחו של המערער לא חקר אותו על-כך. עדותו של טפרברג נתמכה גם בעדותו של מנהל מרחב מרכז בסיירת הירוקה, רביד פיק. בית-משפט השלום קיבל את גרסת המשיבה, וקבע כי מיקום העבירה זוהה במדויק והינו בבעלות המדינה.

בדחותו את הערעור קבע בית-המשפט המחוזי, כי צדק בית-משפט השלום בקביעתו כי הוכחה בעלותה של המדינה בקרקע בה בוצעה הכרייה. בית המשפט הוסיף וקבע כי תהא הבעלות על הקרקע אשר תהא, עובדה היא שהמבקש לא ביקש אישור לבצע כרייה מכל גורם אחר.

3.

כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה טענה ששימשה אותו בערעורו בפני בית-המשפט קמא, היינו, כי לא הוכחה בעלות המדינה בשטח בו בוצעה הכרייה.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות לערער ניתנת מקום בו מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת משקל החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שבפני. שאלת הבעלות בקרקע היא שאלה שבעובדה אשר נדונה והוכרעה בידי שתי ערכאות, ואין מקום לעסוק בה בשלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.