פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 215/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עיזאת טיבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ
71771/04 מיום 30.11.2005, שניתן על-ידי כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז'
המר ו-י' שיצר
בשם המבקש : עו"ד ישראל
קליין
בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף
החלטה
כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בכפר-סבא (ת.פ 2886/03) כתב אישום בגין החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 21.10.2003 נמצאו ברשותו של המבקש בביתו בטייבה שני אקדחים, האחד מהם טעון, רובה אוויר טעון, משתיק קול ומחסנית תואמים לאחד האקדחים וכן 107 כדורי אקדח מסוגים שונים.
בתאריך 3.12.2003 הרשיע בית-משפט השלום בכפר-סבא (כבוד השופט נ' בכור) את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ובתאריך 2.9.2004 גזר עליו מאסר על-תנאי של עשרה חודשים, קנס בסך 10,000 ש"ח ופיקוח של שירות המבחן למשך שנה אחת.
על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) קיבל את הערעור והשית על המבקש עונש של חמישה-עשר חודשי מאסר בפועל, בנוסף למרכיבי העונש האחרים שנגזרו עליו בבית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי ציין, כי בית-משפט השלום ציין אמנם שיקולים רבים להחמרה בעונשו של המבקש, בין היתר בשל עברו הפלילי וחומרת העבירה שעבר, אך למעשה גזר עליו עונש קל ביותר. באשר לנסיבותיו האישיות של המערער ותהליך שיקומו המוצלח בינתיים על-פי תסקיר שירות המבחן, ציין בית-המשפט המחוזי, כי לולא התחשבותו היה גוזר על המבקש עונש חמור אף יותר.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש הכולל את נישואיו הטריים ואת תהליך שיקומו אשר ייקטע באיבו עם ביצוע עונש מאסר בפועל. בנוסף, טוען בא-כוח המבקש, טעה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל הולם לתסקירים החיוביים שהוגשו על-ידי שירות המבחן וכן לשלל פסיקה אשר הביא, ממנה נובע כי שיקומו של המבקש מצדיק הקלה בעונשו, גם בעבירה בה עסקינן. כן טוען בא-כוח המבקש, כי הפער הקיצוני בגזר הדין בין שתי הערכאות מצדיק בקשת רשות הערעור.
מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית חדשה ובעלת חשיבות וכי הבקשה עניינה בחומרת העונש בלבד, ואינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. לטענתה, בית-המשפט המחוזי קיבל את קביעותיו של בית-משפט השלום, אלא שהחמיר לגופו של עניין בשל מתן משקל רב יותר לאינטרס הציבורי על-פני האינטרס הפרטי של המבקש. גזר-הדין אשר הוטל על המבקש תואם, לטענת באת-כוח המשיבה, את מדיניות הענישה בעבירה זו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. (להלן: חניון חיפה ) בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות חמורות ביותר ועל בית-המשפט לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלה. בעניין זה יפים דבריו של חברי, השופט א' א' לוי בע"פ 4702/02 מדינת ישראל נ' אברהם בן נתן (לא פורסם):
"..נשק המוחזק ללא רישיון, מוצא את דרכו לידיים עוינות או עברייניות, ומכאן ועד לפגיעה בחפים מפשע, הדרך קצרה. על רקע זה חזר בית משפט זה והנחה את הערכאות השונות להחמיר בעונשם של עבריינים בתחום זה"
בית-המשפט המחוזי שקל כראוי את נסיבותיו האישיות של המבקש אל מול חומרת העבירה שביצע ולא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו בעניין זה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מתאריך 8.1.2006 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת. על המבקש להתייצב לריצוי עונשו בתאריך 9.4.2006 עד שעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
ניתנה היום, ד' בניסן תשס"ו (2.4.2006).
ש
ו פ ט