רע"פ 2156/11 שחר הני עזרא נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) מיום 7.3.2011 בתיק עפ"ג 10098-12-10, בו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (השופט שגיא) מיום 17.11.10 בתיק ת"פ 6372-11-09.

ב.

המבקש הורשע בבית משפט השלום, לאחר ניהול הוכחות, בשבע עבירות של סחר בסם מסוכן, והושתו עליו חמש שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס (6,000 ₪) ופסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה. ערעור שהוגש על חומרת העונש נדחה ביום 7.3.11. הוזכרה בגזר הדין החומרה בה יש להתייחס לעבירות סחר בסמים, העובדה שאף שמדובר "רק" בסם מסוג חשיש, עסקינן בכמויות משמעותיות ( 400 גרם בעסקה האחרונה), מעורבותו העמוקה של המבקש ב"עולם הסמים", והעובדה שמאסר ארוך ממנו השתחרר בסמוך לעבירה הנוכחית לא הרתיע אותו. עוד הוסבר מדוע אין לחשב את תקופת המאסר באותו אופן בו חושבו תקופות מאסר שהושתו על נאשמים אחרים בהסדר טיעון, הן כיון שהמבקש ניהל הוכחות והן נוכח נסיבותיו האישיות המחמירות "שעניינן בגיליון הרשעותיו הקודמות".

ג.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען בין היתר , כי לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהמבקש למעשה רק תיוך בין הקונה לבין מחזיקי הסם, לתקופת המעצר הארוכה שקדמה לגזר הדין, לתקופה הקצרה בה בוצעו העבירות (ארבעה חודשים), לכך שהמבקש לא היה יעדו של הסוכן המשטרתי ולנסיבותיו האישיות של המבקש. עוד נטען, כי המבקש הופלה ביחס למפתח הענישה שנקבע לגבי נאשמים אחרים (כנטען, חצי שנת מאסר לכל עסקה). הוטעם, כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור בשאלת קביעתם של פרמטרים מנחים לענישה בעבירות סחר.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. כפי שציין בא כוח המבקש, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)); ובמובהק אין המקרה שלפנינו, התחום בסופו של יום לטענות כלפי מידת הענישה במקרה קונקרטי, בא בגדרים מצומצמים אלה (רע"פ 3579/96 אבו עיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1264/96 אברהמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אכן, הסניגור המלומד תר אחר נקודת אחיזה לשאלה כללית יותר, של קני מידה לענישה בסחר סמים, אך בנושא זרועה בסופו של יום פסיקתו של בית משפט זה, והדברים ביסודם ידועים כדבעי. העונש שהושת על המבקש נגזר בהתחשב בפרמטרים השונים, לרבות נסיבותיו האישיות והשוני בינו לבין הנאשמים האחרים שהגיעו להסדרי טיעון, והוא נומק בהרחבה בבית משפט השלום ואושר בבית המשפט המחוזי, "לעניין גזר הדין הכלל הוא שלא תינתן רשות ערעור כנגד גזר דין שאושר בבית המשפט המחוזי אלא במקרים נדירים ביותר" (רע"פ 1708/96 שפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - הנשיא ברק).

ה.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.