רע"פ 2160/06 גילי אדלר נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ 5725/02) הכולל ארבעה אישומים המייחסים למבקש שלוש עבירות של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), שלוש עבירות של זיוף מסמך, לפי סעיף 413ח לחוק העונשין, שלוש עבירות של שינוי זהות של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק העונשין, שלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415ה סיפא לחוק העונשין, שתי עבירות של חובת פוליסה, לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל-1970 (להלן: פקודת רכב מנועי), שתי עבירות של נסיעה ללא רישיון רכב, לפי סעיף 2 ביחד עם סעיף 62 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן שתי עבירות של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, בשנת 1999 זייף המבקש שתי תעודות זהות ובאמצעותן קיבל במרמה ממשרד הרישוי שני רישיונות-נהיגה מזויפים. בחודש אוגוסט 2001 קיבל המבקש לידיו חותמת שנגנבה מסניף בנק כלשהו. בחודשים אפריל ומאי 2002 הגיש המבקש שתי תלונות כוזבות למשטרה, לפיהן כביכול שתי מכוניות שרכש נגנבו, בעוד שהמכוניות נשארו למעשה ברשותו. המבקש זייף את רישיונות הרכב ותעודות הביטוח של המכוניות, תוך שהוא עושה שימוש בחותמת הבנק הגנובה שהחזיק ברשותו. בנוסף, זייף המבקש את מספרי הרישוי של המכוניות. לאחר מכן, התקין המבקש על-גבי שתי המכוניות מספרי רישיון הפעלה של מוניות, אותן הפעיל ללא פוליסת ביטוח או רישיון תקפים. בנוסף, זייף המבקש את פרטיה של מכונית שלישית.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו הורשע המבקש, על-פי הודאתו, בביצוע העבירות האמורות. לעניין העונש, הוסכם, כי התביעה תבקש להטיל על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל וכי ההגנה תבקש שהמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד הסכימו הצדדים, כי בנוסף למאסר בפועל יוטלו על המבקש, קנס כספי ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה.

בתאריך 12.2.04 הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובתאריך 2.3.04 גזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על-תנאי והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירות לפי סעיפים 384, 415, 418, 420, 243, 413ח ו-413ט לחוק העונשין, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי וכן לפי סעיף 2 יחד עם סעיף 62 לפקודת התעבורה; קנס בסך 10,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו; פסילת המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון-נהיגה לתקופה של 15 חודשים, כאשר 5 חודשים מתוך תקופה זו תהיה פסילה בפועל ו-10 חודשים על-תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בר-תוקף, או עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב בר-תוקף, או עבירה של נהיגה ללא ביטוח בר-תוקף.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין וע' פוגלמן) דחה את הערעור בקובעו, כי העונש שגזר בית-משפט השלום הינו הולם ודומה שניתן בהתאם לאמור בהסדר הטיעון, אשר מבכר את עניינו של המבקש ומתחשב בנסיבותיו האישיות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש, הכוללות אחריות לאשתו וילדיו הקטנים וכן לאימו הסובלת ממשקל יתר ולאחותו הסובלת מבעיות נפשיות. כן מצביע בא-כוח המבקש על חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה ועל העובדה שהוא נעדר הרשעות אחרות. בא-כוח המבקש מציין, כי מלכתחילה היה עונש של עבודות שירות במתחם האפשרויות שבית-המשפט יכול היה לגזור על המבקש.

מנגד טוען בא-כוח המשיבה, כי אין עילה בעניינו של המבקש, אשר תצדיק דיון ב"גלגול שלישי". בנוסף, טוען בא-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש. בא-כוח המשיבה, טוען כי עצם יציאתו של המבקש כנגד הסדר הטיעון פוגעת בעקרונותיו של הסדר זה שעניינו בין השאר הוא בחסכון בזמן שיפוטי וכן במשאבים הרבים המושקעים בהליך פלילי.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש עבר שורה ארוכה של עבירות חמורות. הסדר הטיעון הלך לקראת המבקש כברת דרך ארוכה וברור, כי נעשה מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. הנני מצדיק איפוא את הערכאות שקדמו לי, אשר סברו, כי העונש הראוי בנסיבות המקרה הוא של שישה חודשי מאסר בפועל וזאת בהתאם לאמור במסגרת הסדר הטיעון, עליו הסכים המבקש.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 8.3.06 - בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין - מבוטלת.

על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 26.10.06 עד לשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.