רע"פ 2185/06 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בנצרת (פ 4414/03) בגין עבירה של מעשים מגונים בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(א) בצרוף סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

לפי הנטען בכתב האישום, בחודש דצמבר 2002 נבדקה מ.ב.ל (להלן: המתלוננת), בהיותה בת 18, על-ידי רופא נשים, אשר נטל דגימות שונות מגופה והורה לה לקחתן למעבדה ולמסרן לידי המבקש, מתוקף תפקידו כלבורנט של מעבדה. במהלך שהותה של המתלוננת במעבדה, פנה אליה המבקש ושאל שאלות כגון, האם סיימה ללמוד, מתי היא מתגייסת לצבא והאם היא מקיימת יחסי מין מזדמנים. בהמשך, אמר המבקש למתלוננת, כי הוא חייב לבדוק האם היא סובלת מכאבים. הוא הפשיל את מכנסיה, הרים את חולצתה ונגע בבטנה החשופה. לאחר מכן, המבקש הפשיל עוד את מכנסיה, הפשיל את תחתוניה ושאל אותה שאלות לגבי איבר מינה. בהמשך, הסיר המבקש מכף ידו כפפה ומישש באצבעותיו את איבר מינה של המתלוננת. לאחר מספר שניות הוציא המבקש אצבעותיו מאיבר מינה ואמר לה שעליו לבצע את הבדיקות כשהדגימות "טריות" והנחה אותה כיצד לבצע את הבדיקות. לאחר שהמבקש מסר לידי המתלוננת את תוצאות בדיקותיה, הוא אמר לה, כי אם תחוש ברע היא תוכל לבוא אליו והוא יבדוק אותה שוב.

בין הצדדים נערך הסדר טיעון, בו הסכימו הצדדים, כי המשיבה תבקש מבית-המשפט להשית על המבקש עונש מאסר בפועל בן שישה חודשים, בעוד שבא-כוח המבקש יבקש שהמאסר ירוצה בעבודות שירות. עוד הוסכם, שהמבקש יפצה את המתלוננת בסך של 50,000 ש"ח.

בתאריך 1.12.05 הרשיע בית-משפט השלום בנצרת (כבוד הנשיא ת' כתילי) את המבקש ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום ובתאריך 12.12.05 גזר עליו עונש מאסר לתקופה של 13 חודשים, מהם שישה חודשי מאסר בפועל ושאר החודשים על- תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא, שהמבקש לא יעבור על עבירת מין בתקופה זו. כמו כן פסק בית-משפט השלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח למתלוננת.

יצוין, כי בפני בית-המשפט השלום עמד גם תסקיר מבחן בעניינו של המבקש אשר ממנו עולה, כי המבקש לוקח אחריות למעשיו, מביע בושה על התנהגותו ומבין, כי מעשיו פגעו קשות במתלוננת. במסגרת הקשר עם שירות המבחן, גילה המבקש מוטיבציה לקבלת טיפול. מכאן, באה המלצה של שירות המבחן להטיל על המבקש עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת וביקש להמיר את עונש המאסר בפועל, במאסר לריצוי בעבודות שירות.

בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן-הנשיא וכבוד השופטים ה' ח'טיב ו- א' הלמן) דחה ביום 28.2.06 את ערעורו של המבקש וקבע, כי בית-משפט השלום לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש ואלמלא התחשבותו בנסיבותיו האישיות, היה מטיל על המבקש עונש חמור מזה שהושת עליו. מכל מקום, פסק בית-המשפט המחוזי, העונש שהוטל על המבקש, לא רק שאינו חמור אלא נוטה במידה מסוימת לקולא. משכך, קבע בית-המשפט המחוזי, כי אין מקום להתערב בגזר-הדין של בית-משפט השלום.

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה מבקש בא-כוח המבקש להמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש בעונש אשר ירוצה בעבודות שירות. לטענתו, בית-המשפט המחוזי צריך היה להעדיף את האפיק השיקומי על-פני האפיק העונשי וכי יש בנסיבותיו האישיות של המבקש, כגון שירות בצה"ל כלוחם וקצין, העדר הרשעות קודמות ומצבה הבריאותי של אשתו, כדי להביא להקלה בעונשו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, כי לא קיימת הצדקה להקל בעונשו של המבקש, שכן זה האחרון ביצע עבירות מין חמורות בצעירה, תוך ניצול תפקידו וניצול האמון שנתנה בו. מעשיו הקשים של המבקש, מחייבים תגובה עונשית הולמת, בדמות מאסר בפועל.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מעשיו של המבקש הינם חמורים ביותר. הוא ניצל את תפקידו וביצע עבירות מין חמורות בצעירה, תוך ניצול תמימותה. בית-משפט השלום התחשב במבקש והקל עמו תוך התחשבות מקסימאלית בטענות שהעלה, ויותר מכך לא ניתן להקל עוד. ככלל מעשיו הקשים של המבקש מחייבים תגובה הולמת בדמות מאסר בפועל וזאת למען יראו וייראו.

יצוין כי ביום 28.4.06 הגיש בא-כוח המבקש מענה לתגובת המשיבה ולפיו בבדיקה רפואית שנערכה למבקש התגלו אצלו תסמינים של מחלת הסרטן וייתכן, כי בקרוב הוא יצטרך לעבור טיפולים כימותרפיים והדבר ייבצר ממנו באם ייכלא. ביום 16.5.06 הוגשה תגובת המשיבה בעניין וממנה עולה, כי המסמכים הרפואיים אותם הגיש המבקש הועברו לעיונו של קצין רפואה ראשי של שירות בתי-הסוהר (להלן: קצין הרפואה) ובתגובתו נאמר, כי במסמכים שצרף המבקש אין כל אבחנה למחלה ממארת, אלא המלצה לביופסיה כדי לשלול מחלה זו. עוד העיר קצין הרפואה, כי על המבקש לדאוג לתור לביופסיה בכל מוסד רפואי ובאם יהיה המבקש במאסר, שירות בתי-הסוהר ידאג להוציאו לצורך הבדיקה.

על שירות בתי הסוהר לדאוג לכך שהמבקש יקבל כל טיפול רפואי הנחוץ לו כאמור בתגובתו של קצין הרפואה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 9.3.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 24.9.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת לשם תחילת ריצוי עונשו.