רע"פ 2197/01 אלמטור שדד נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בע"פ 2064/01, מיום 15.2.01, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"פ 1382/00 ובת"פ 4200/99.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום בת"פ 1382/00 לבית משפט השלום בירושלים המייחס לו, בין היתר, עבירות של גניבת רכב (סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז1977-) ושהיה בלתי חוקית בישראל (סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952-). ביום 9.7.00 צורף לתיק הנדון תיק אחר שהיה תלוי ועומד נגד המבקש (ת"פ 4200/99) ובו אישומים נוספים הקשורים אף הם בגניבות רכב. בית המשפט (השופט ח' לי-רן) הרשיע את המבקש באישומים המיוחסים לו על פי הודאתו. ביום 29.1.01 גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש ל18- חודשי מאסר בפועל והשית עליו עונש מאסר על תנאי. בגזר דינו התייחס בית המשפט לנסיבות האישיות של המבקש, לעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי ולתסקיר שירות המבחן על פיו תקופת מאסר ממושכת עלולה להשפיע על התפתחות שלילית אצל המבקש. בנוסף, התחשב בית המשפט בשכיחותן של עבירות הרכב ובמידת פגיעתן הרבה של עבירות מסוג זה בבטחון רכוש הציבור בישראל.

2.על גזר הדין הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט קבע כי העובדה כי מדובר במספר רב של עבירות רכוש במהלך תקופה ארוכה מצדיקה את קבלת הערעור וכי העונש שנגזר על המערער "חורג לקולא בצורה קיצונית". זאת, חרף נסיבותיו האישיות של המבקש והעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי. ביום 15.2.01 קיבל בית המשפט (השופטים ר' אור, א"צ בן זמרה ומ' מזרחי) את הערעור והורה על הארכת עונש המאסר בפועל של המבקש לתקופה של 50 חודשים.

3.לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש את הבקשה שלפני. בבקשתו טוען המבקש כי העונש שהוטל עליו חורג בחומרתו. הוא מציין את העובדה כי הודה במעשים שיוחסו לו והביע חרטה. הוא מצביע על העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי וכי היה עצור במשך שנה. העובדה כי נשלח למאסר ממושך שוללת, לטענתו, את האפשרות כי ישתקם. מנגד, מתנגדת המשיבה לקבלת הבקשה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין להעניק רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי אשר ישב כערכאת ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט שלום אלא במשורה. באופן עקרוני, הרי שסוגי המקרים בהם תוענק רשות ערעור הם כאלה המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, כאלה שיש בהם החלטות סותרות או חוסר בהירות בפסיקת הערכאות הנמוכות או מקרים המעוררים שאלות חשובות מבחינה משפטית או ציבורית. הצד השווה שבכל אלה הוא כי מדובר במקרים בהם החשיבות המשפטית איננה מתמצה רק בין בעלי הדין אלא היא חורגת מד' אמותיהם של הצדדים הישירים לעניין (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) פ"ד לו(3) 123, 128). כל טענותיו של המבקש נסובות על העונש שהוטל עליו. גופן של טענותיו נבחן ונלקח בחשבון על ידי שתי הערכאות דלמטה בטרם נגזר עונשו של המבקש. גם תקופת המעצר בו היה נתון עובר להרשעתו נוכתה מסך העונש שהוטל עליו. מתן רשות ערעור בנסיבות יהווה, אפוא, ערעור נוסף על העונש שהוטל על המבקש. אין בנסיבות המקרה, כמו גם בעונש שהוטל, כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

הבקשה, אפוא, נדחית.