רע"פ 2204/09 אורי הלוי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ברכב שרישיונו פקע תקופה העולה על 6 חודשים, ונהיגה ברכב שניתן לגביו איסור שימוש. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לקנס בסך 1,000 ש"ח, 3 חודשי פסילה ו-4 חודשי פסילה על-תנאי. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז, ואשר כוון נגד הכרעת הדין ונגד העונש, נדחה.

2.

בבקשה שבפני, המנוסחת כערעור לכל דבר ועניין, נטען, כי בניגוד למה שסוכם עמו, התמקד הסנגור אשר ייצג את המבקש בפני בית המשפט המחוזי בסוגית העונש ולא בהשגות כנגד ההרשעה. עוד נטען כי המבקש הודה בכך שהרכב בו נהג היה אסור בשימוש מחמת אי-חידוש רישיון הרכב, ובית המשפט פירש באופן שגוי את הודאתו והרשיעו בעבירה של נהיגה ברכב שניתן לגביו איסור שימוש, אף שאין מדובר ברכב שנפלה בו תקלה.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. קיומו של ערעור שני יוחד למקרים בהם עולות שאלות משפטיות, עקרוניות, להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול מתדיינים. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה. השגותיו מכוונות כנגד סוגיות שבעובדה שהמקום לבררן הוא בערכאה הראשונה. ככל שסבר כי הובן שם לא נכון, היה רשאי המבקש לערער בפני בית המשפט המחוזי על הרשעתו, דא עקא, עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי בא-כוחו טען כנגד חומרת העונש בלבד. בנסיבות אלו לא מתעוררת שאלה כלשהי המצדיקה את ליבון עניינו של המבקש בשלישית, ועל כן הבקשה לקבלת רשות לערער, נדחית, וכך יהא דינה של הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.