רע"פ 2229/08 אברהם יצחקוב נ. מדינת ישראל

1.

בהליך שהתקיים בפני בית משפט השלום בתל-אביב, הודה המבקש, כי בתאריך 4.4.05 תקף רופא בבית החולים איכילוב בכך שסטר לו בחוזקה על פניו. בעקבות כך הורשע המבקש בעבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ונגזרו לו שלושה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, ככל שימצא מתאים לכך על ידי הממונה על אותן עבודות, וכן שבעה חודשים מאסר על תנאי. מגבלות רפואיות של המבקש, הביאו את הממונה על עבודות השירות לקבוע כי המבקש אינו מתאים לבצע את עונשו בדרך זו.

2.

בערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי וכוון כנגד גזר הדין, נטען כי הערכאה הראשונה שגתה בכך שלא נתנה משקל הולם לנסיבותיו האישיות ולמצבו בעת שתקף את עובד הציבור, רופא בבית חולים בו נפטר אביו. עוד נטען, כי עקב היות המבקש אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שקיבל אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה עמוקה, ועקב העובדה כי ריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח אינו תואם את כוונת הענישה של הערכאה הדיונית, יש מקום לבטל את גזר-הדין ולהשית על המבקש עונש שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי אין בו ממש. עוד נקבע, כי העונש שהוטל על המבקש מאוזן ומידתי בהתחשב בעבירה החמורה שביצע, עבירה שהפכה לאחרונה נפוצה במחוזותינו. עתה עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובאמתחתו טענות זהות לאלו שנטענו בערכאות קמא.

3.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאת ערעור שנייה (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)), ולא מצאתי כי יש לחרוג מהלכה זו בעניינו של המבקש. אדרבא, תקיפה של אנשי צוות רפואי בעת מילוי תפקידם, הפכה, למרבה הדאבה, לתופעה שכיחה. אין זה מתקבל על הדעת כי העמלים ימים ולילות לטובת הציבור, יהפכו מטרה לכלות בה את תסכולם וצערם של בני משפחות החולים, ועל כן יש להגיב על תופעה זו ביד קשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.