פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2236/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוחמד ג'בארין – ת.ז. 053683827
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל באמצעות מכס ומע"מ חדרה
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.2.07 בע"פ 952/06 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ש'
ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ וב' בר-זיו
בשם המבקש:
עו"ד מחאמיד ג'מאל
בשם המשיבה:
עו"ד קמיל עילה
החלטה
כנגד המבקש וכנגד שתי חברות נוספות שהוא היה מנהלן – חברת עסליה זכוכית בידודית בע"מ (להלן: חברת עסליה ) וחברת זכוכית פהמי בע"מ (להלן: חברת פהמי ) – הוגשו לבית משפט השלום בחדרה שני כתבי אישום. בכתב האישום הראשון (ת"פ 1623/04) יוחסו למבקש 12 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף ) ביחד עם סעיף 67(א) לחוק מס ערך מוסף וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף תשל"ו-1976 (להלן: תקנות מס ערך מוסף ); בכתב האישום השני (ת"פ 1625/04) יוחסו למבקש 18 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 117(א)(6) ביחד עם סעיף 67(א) לחוק מס ערך מוסף וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף.
לפי הנטען בכתב האישום הראשון, המבקש לא הגיש 12 דו"חות תקופתיים בתקופה שבין ינואר 2002 ועד לחודש דצמבר 2002. לפי הנטען בכתב האישום השני המבקש לא הגיש 18 דו"חות תקופתיים, בתקופה שבין אוגוסט 2002 לינואר 2004 וכן עבר עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי להיות רשום במע"מ.
בית משפט השלום (כבוד השופט מ' מסארווה ) הרשיע את המבקש ביום 6.12.2004, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום. ביום 1.5.2006 גזר בית משפט השלום על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מסוג העבירות בהן הורשע בתיק זה ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה, וקנס של 50,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו. בית-המשפט
ציין בגזר-דינו, כי מדובר בעבירות חמורות וחרף כל מה שנעשה מבחינת החוק רבים מן האזרחים ממשיכים לחטוא ולהתעלם מחובתם האזרחית לשלם מס.
על פסק-דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.
ביום 8.2.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר , סגן-הנשיא י' גריל והשופטת ב' בר-זיו ) את ערעור המבקש בקובעו, כי מדובר בסדרה מתמשכת של ביצוע עבירות, כשתחילה נעברו 12 עבירות על-ידי חברת עסליה ולאחר מכן נעברו עוד 18 עבירות על-ידי חברת פהמי, וכי ההתמדה בביצוע העבירות והיקפן מצדיקה ענישה חמורה. יחד עם זאת החליט בית-המשפט להקל במידה מסוימת על עונשו של המבקש, כך שבמקום 10 חודשי המאסר תמורת הקנס תבוא תקופה של 7 חודשי מאסר בלבד, וכן קבע כי תחילת תשלום הקנס תהיה ביום 1.3.2007 במקום ביום 1.11.2006.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי העונש שהוטל עליו חורג באופן ממשי מרמת הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שביצע. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא התחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות מצבו הכלכלי והבריאותי. עוד מוסיף בא-כוח המבקש כי חובו עומד כיום על סכום לא משמעותי. יוער, כי בא-כוח המבקש ביקש לצרף מסמך לפיו הוכר לו בחוב אבוד מחברת תדמית בסך 312,535 ש"ח, אשר החזר המע"מ בגינו עומד על סך של 53,131 ש"ח ושמכך סכום הזיכוי שהוכר לו מכסה את קרן החוב בגין המע"מ.
מנגד, טוען בא-כוח המשיבה כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3)
123 (1982) (להלן: חניון חיפה ). עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בא-כוח המשיבה הבהיר כי הוא מסכים לצירוף המסמכים שהגיש המבקש, אך מתנגד למשתמע מהם לטענת המבקש, וכי בסופו של דבר למבקש ניתנה הזדמנות להסיר את מחדליו אך הוא לא השכיל לעשות כן.
חרף החלטתי להיענות לבקשת המבקש לצירוף הראיות לנוכח הסכמת המשיבה לעשות כן,
לא מצאתי מקום לקבל את בקשת רשות הערעור.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (1997)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכן, דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. ראשית, ייאמר כי נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות קשייו הכלכליים ומצבו הבריאותי אינם יכולים לספק לו הגנה מפני הטלת עונש ראוי, לרבות ריצוי של תקופת מאסר בפועל. שנית, מקובלת עליי טענת המשיבה המגובה במסמכים, כי סכום החוב של המבקש גבוה משמעותית מהחוב שנקב הוא וכי המבקש לא טרח להסדיר את חובו במע"מ כפי שציין. יתרה מזו, השלב לפעול להסרת מחדלים הינו לפני הגשת כתב אישום ולכל המאוחר בעת הדיון בערכאה הראשונה (ראו רע"פ 1546/05 - יהודה שמחוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2005)). בסיכומו של דבר, הערכאות שקדמו לי נהגו נכון בהטילן עונש של מאסר בפועל על המבקש ואינני רואה כל מקום להתערב בהחלטותיהן.
אשר-על-כן דין בקשת רשות הערעור להידחות.
המבקש יתייצב ביום 15.8.07, לא יאוחר בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום,
כ"ט בתמוז תשס"ז (15.7.2007).
ש ו פ ט