רע"פ 2236/18 פלוני נ. מדינת ישראל

מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בענ"פ 29546-07-17. על פיה, הרשעת המבקש – קטין נותרה על כנה לעומת אי הרשעתו, ונגזרו עליו שני חודשי מאסר בעבודות שירות, במקום תקופה של ארבעה חודשים שנקבעה בבית המשפט לנוער.

לעמדת הסנגור, עקב גילו הצעיר של המבקש בזמן ביצוע העבירה ונסיבות המקרה, היה מקום לבטל את עונש המאסר ואף להורות על אי הרשעת המבקש. הבקשה נסובה סביב הסוגיה של ענישת נוער בעבירת יידוי אבנים כלפי שוטרים. במקרה זה ניזוק רכב משטרה שהיה במקום. עבריינות כזו בירושלים, לצערנו, נמצאת בעליה בשנים האחרונות כדרך (שאינה דרך) לביטוי מחאה פוליטית.

בע"פ 4161/17, אליו מפנה הסנגור, שנכתב על ידי בתחילת השנה, נקבע על ידי המותב כי אין להרשיע נאשם קטין בעבירה דומה ויש להסתפק בקביעת אשמתו ללא הרשעה. אולם, כשם שתוצאה כזו עשויה להתאים כחריג, כך אין להניח שהיא המחייבת או בהכרח הכלל. הגישה האינדיבידואלית של ענישה, גם בתחום זה וביחס לקטינים בפרט, דורשת בחינה של נסיבות המקרה. אומנם המבקש הקטין בעניינינו היה צעיר לימים, אך הפרמטרים שנקבעו באותו עניין אינם נחלת מקרה זה. הושם דגש למשל על תהליך שיקום באותו עניין, שהניב פירות בצורה ברורה ומרשימה.

סיכומו של דבר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומשקלל נימוקים לקולא ולחומרא. נקבע כי יש לקצר את אורך תקופת עבודות השירות. לא מצאתי כי ההכרעה צועדת על מסלול עקרוני מוטעה או כי נחסר במערכת האיזונים שיקול רלוונטי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.