רע"פ 2237/08 בנימין לוי נ. הועדה המקומית לתיו''ב -חדרה

בית-המשפט לעניינים מקומיים בחדרה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של בנייה ללא היתר, לפי סעיפים 145, 204(א) ו-(ב) ו-208 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. עבירה זו התייחסה לבניית שני בתים בשטח של 375 מ"ר, מחסנים בשטח 17 מ"ר וגדר באורך 100 מטרים . חרף העובדה כי מדובר בבנייה ללא היתר בהיקף רחב, הסתפק בית-המשפט לעניינים מקומיים בעונש מתון, כאשר גזר למבקש קנס בסך של 5,000 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח, להימנע מביצוע עבירות דומות במשך שלוש שנים.

ערעור שהגישה המשיבה כנגד קולת העונש התקבל, ובית-המשפט המחוזי בחיפה העמיד את רכיב הקנס על סכום של 20,000 ש"ח. בית-המשפט לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המבקש, אולם להשקפתו התערבותו בגזר-הדין הייתה הכרחית נוכח העובדה כי העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית חרג באופן ניכר מרמת הענישה הנוהגת.

בבקשה שלפני, שב המבקש ומדגיש את העובדה שהייתה ידועה גם לערכאות דלמטה – כי בתקופה שחלפה מאז בוצעו העבירות הוא קיבל היתרי בנייה עבור המבנים שבגין בנייתם הורשע. טרונייתו מופנית אפוא בעיקרה כנגד החלטתו של בית-המשפט המחוזי להתערב בעונש שנגזר, התערבות שלשיטתו לא הייתה לה הצדקה נוכח מצבו הבריאותי והחרטה הכנה שהביע.

עם כל ההבנה למצבו של המבקש, לא מצאתי בטענותיו עילה למתן רשות ערעור, באשר רשות זו מיועדת למקרים חריגים, המעוררים סוגיות משפטיות כלליות, החורגות מעניינם הפרטני של בעלי-הדין. לא כזו היא בקשה הנוכחית, המתמקדת בעונש שנגזר למבקש, ובכך אין די לקיומו של ערעור שני.