רע"פ 2241/99 דוד אקסלרוד נ. מדינת ישראל

1.

דברים שאמר המבקש לכתב רדיו לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הביאו להעמדתו לדין בעבירה לפי סעיף 4א לפקודה למניעת טירור . בית משפט השלום בכפר-סבא זיכה אותו, אך ערעורה של המדינה נתקבל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו והוא הורשע.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפני.

2.

בבקשה לרשות לערער העלה המבקש שלוש טענות:

א.שבית המשפט המחוזי לא הבחין לענין קיומו של היסוד הנפשי של העבירה - בין מי שמתראיין באופן יזום לתקשורת לבין "המקרים בהם עיתונאי שואל שאלות פרובקטיביות לאדם השקוע בעבודתו שאינו רוצה כלל להתראיין" (סעיף 8 לבקשה);

ב.שנותק הקשר הסיבתי בין המפרסם לבין הפרסום;

ג.שהקלטת על הראיון, שהוגשה כראייה לא היתה הקלטת המקורית.

דין הבקשה לרשות לערער להדחות; לפי ממצאי בית המשפט המחוזי - המהווים את התשתית לבקשה - ידע המבקש כי באמירת הדברים לכתב הוא מאפשר את פרסומם. הוא עצמו אישר בעדותו בבית המשפט כי הוא ידע שיש אפשרות שהדברים יפורסמו. על רקע תשתית זו, אין יסוד לבחון בערכאתנו פעם נוספת את המסקנה שאין להבחין בין ראיון עיתונאי יזום על ידי המרואיין וראיון ספונטני. די בכך כדי לדחות את טענתו הראשונה של המבקש. גם שתי טענותיו האחרות אינן מצדיקות בחינה נוספת; בית המשפט המחוזי לא קבע כל הלכה לענין הקשר הסיבתי ועניינן של שתי הטענות מתייחס אך לנסיבות הפרטיקולריות של המקרה ואין הן מצדיקות מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.