רע"פ 2248/11שמואל נחום נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה אהד) מיום 6.3.11 בתיק עפ"ת 13778-01-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה מרכז (השופטת הבכירה טאובר) בתיק ת"ד 171-04-10 מיום 6.10.10 ועל החלטתו המשלימה מיום 13.12.10. ענינה של הבקשה פסילת רשיון נהיגה בגין נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע שלא בפניו בעבירות של נהיגה רשלנית, גרימת נזק, עקיפה תוך חצית קו הפרדה רצוף ועקיפה לפני צומת. לפי עובדות כתב האישום, ביום 4.1.10 גרם המבקש, בעודו רכוב על קטנוע, לתאונת דרכים בה נחבל הוא עצמו ונגרם נזק לרכוש, לרבות רכוש הזולת; זאת, לאחר שחצה קו הפרדה רצוף, עבר לנתיב הנגדי ועקף רכב פרטי שהחל לפנות שמאלה, מה שהביא להתנגשות בין שני הרכבים. בהתחשב בחומרת העבירה ובפסילה המותנית למשך שלושה חודשים שהיתה תלויה ועומדת כנגד המבקש, ביקשה התביעה להשית עליו עונש של פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס. בית המשפט לתעבורה גזר על המבקש קנס בסך 2,000 ₪, פסילת רשיון למשך חצי שנה וכן חצי שנה פסילה על תנאי. ביום 13.12.10 החליט בית המשפט שלא לקבל את בקשת המבקש לקזז את תקופת הפסילה המינהלית למשך 60 ימים שהוטלה עליו כשבוע לאחר התאונה.

ג.

המבקש עירער על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה, בדגש על ההחלטה שלא לקזז את הפסילה המינהלית מסך ימי הפסילה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בעשותו כן ציין, כי גם אם בעת גזירת העונש לא ידע בית המשפט לתעבורה על הפסילה המינהלית, הנה לאחר שהמבקש העלה עובדה זו נדרש לכך בית המשפט, והחליט כפי שהחליט. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי, בהתחשבו בחומרת התאונה לה גרם המבקש ובעברו, הכולל 7 הרשעות תעבורה קודמות בתקופה של 5 שנות נהיגה בלבד, כי העונש שהוטל הולם בנסיבות העניין, ואין לקזז איפוא את תקופת הפסילה המינהלית.

הבקשה

ד.

המבקש חוזר וטוען, כי עונש של 6 חודשי פסילה הוא גבוה לכשעצמו, שכן העונש המינימלי הוא 3 חודשים, ועל כן ההחלטה שלא לקזז את הפסילה המינהלית מביאה את סך העונש לעונש החורג מן הענישה המקובלת במקרים מסוג זה. לטעמו, שאלת הקיזוז היא שאלה משפטית וציבורית חשובה, ועל כן יש מקום לדיון בה בגלגול שלישי. כן נטען, כי אין אמת בטענת המשיבה לפיה עמדה למבקש פסילה על תנאי בת הפעלה.

ה.

בתגובתה סבורה המשיבה, כי טענות המבקש אינן מעלות סוגיה חשובה המצדיקה להתדיינות בגלגול שלישי. לגופם של דברים נטען, כי שיקול הדעת באשר להחלטה אם לקזז את ימי הפסילה המינהלית מסור לבית המשפט, ושתי הערכאות הקודמות נתנו דעתן לכך והחליטו לא לקזז. על כן נטען, כי יש לדחות את הבקשה.

דיון

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, בית משפט זה ישקול בקשות לדיון בגלגול שלישי אך משעולות שאלות משפטיות או ציבוריות בעלות חשיבות מיוחדת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד

לו (3) 123, 128 ;

רע"פ 924/08

איל גוטליב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)) . כך במיוחד, כאשר מדובר בבקשות רשות ערעור לענין רכיב העונש בלבד ( רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בסוגית קיזוז ימי הפסילה המינהלית מסך ימי הפסילה כבר נקבע מכבר בבית משפט זה כך: "ההחלטה בדבר ניכוי ימי הפסילה בהם נשא המבקש, הייתה נתונה לשיקול דעתו של בית משפט קמא, ובהחלטה זו ובהנמקתה לא נפל פגם כלשהו, ובודאי לא כזה המצדיק דיון בפני ערכאה שלישית" (רע"פ 9373/05

סממי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט לוי)).

ז.

מרחב שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בהחלטתו אם לקזז את ימי הפסילה המינהלית מסך ימי הפסילה אם לאו עשוי לכלול, מטבע הדברים, את חומרת המקרה, את עברו של הנפסל בתחום הפלילי והתעבורתי, את התקופה בה מדובר וכיוצא באלה שיקולים. המקרה שבפנינו אינו מצדיק, על פי עובדותיו, הבאה לדיון בגלגול שלישי.

ראשית, בית המשפט המחוזי לא קבע הלכה חדשה בסוגיה זו אלא קבע, כי בנסיבות הקונקרטיות אין הוא מוצא לנכון לקזז את הפסילה המינהלית. שנית, העונש הכולל שנגזר על המבקש, לרבות הפסילה המינהלית בהקשר דנא, הוא שמונה חודשי פסילה. בהינתן עברו וחומרת המעשה – אין מקום להתערבות באי קיזוז הפסילה. המבקש חצה פס הפרדה רצוף בכניסה לצומת וכך גרם לתאונת דרכים שהביאה לפגיעה בגוף (אכן, להבדיל מקביעת בית המשפט המחוזי, מכתב האישום עולה שהיה זה גופו שלו ולא של אחר) וברכוש. למבקש רישום אחד – ללא הרשעה – בעבירת אלימות, מימי היותו קטין. בתחום התעבורה למבקש, לרבות המקרה הנוכחי, 7 הרשעות, ובהן אי ציות לתמרורים ואי ציות לאות של שיטור במדים, שגרם פסילה בת 4 חודשים לשנתיים מ-6.10.06 בעוד התאונה הנוכחית אירעה ביום 4.1.10, קרי בתוך השנתיים הללו. על כן טענת המבקש לפיה לא עמדה לו פסילה על תנאי בת הפעלה אינה נכונה. כללם של דברים, אין במקרה זה מקום לגלגול שיפוטי שלישי.

ח.

נוכח כל אלה, איני נעתר לבקשה.