רע"פ 2248/97 ארד אברהם נ. מדינת ישראל

1.אברהם ארד (להלן - המבקש) הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, על פי הודאתו, בשמונה עשר עבירות של אי תשלום מס שנוכה. הוא נידון לחמשה חודשי מאסר לריצוי בפועל, ושלא על דרך עבודות שירות. כן, הוטל עליו עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, ותשלום קנס (ת.פ. 7808/94, ע"י כבוד השופטת נ' לידסקי). ערעורו לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש נדחה (ע"פ 232/97, ע"י כבוד השופטים ד' ברלינר, ש' גדות וצ' גורפינקל). מכאן בקשת ערעור זו.

2.בפנינו טוען המבקש כנגד חומרת העונש. לדעתו, יש להמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, בעבודות שירות. שני נימוקים הוא מביא לבקשתו. האחד , הוא "מצבו הרפואי והכלכלי של המערער". המבקש אושפז ונותח לאחרונה בבית חולים. השני , הוא "העובדה שהמערער דווח על ניכוי העובדים ולא הואשם בהעלמה או בכוונה להעלים".

3.עיינו בבקשה. דינה להידחות. "בית משפט זה חזר והבהיר, כי בקשה להקלה בעונש אינה משמשת עילה למתן רשות ערעור שני, כאשר עניינו של המבקש נדון בבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור" (רע"פ 3423/96 פלוני

נ' מדינת ישראל תקדין 96(2) 1073). כאן התחשבו שתי הערכאות קמא בנסיבותיו האישיות של המבקש. נקבע, כי לאור הודאתו, מצבו הכלכלי ומצבו הרפואי "לא אגזור על הנאשם את אשר ראוי היה שייגזר עליו". כן, נתבקשו רשויות בתי הסוהר לערוך בדיקה רפואית למבקש, וליתן לו "את הטיפול הרפואי לו הוא נזקק" (כבוד השופטת לידסקי, בת.פ. 7808/94). אף בית המשפט המחוזי ראה בעונשו של המבקש משום עונש ה"נמצא ברף הנמוך של הענישה בגין העבירות כדוגמת העבירות נשוא התיק הנוכחי" (ע"פ 232/97). אין בניתוח שעבר המבקש לאחרונה לשנות גזר דינו. אף לא הובא בפנינו כל מסמך באשר למצב בריאותו.

הבקשה נדחית.