רע"פ 2255/07 שלום אלקיים נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, שלום אלקיים, הורשע בבית-משפט השלום בקריות בעבירות של איומים, העלבת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד, זאת לאחר שבתאריך 27.7.06, על רקע סכסוך שכנים, התנהג באלימות, גרם נזק רב לרכוש של בית משותף וכן לרכושה של אחת הדיירות. למחרת אירוע זה, נעצר המבקש והובא לתחנת המשטרה, אולם אז איים על שוטרים ועובדי ציבור, ואם בכך לא די – הוסיף ונגח בכוח בדלת זכוכית של ארונית בתחנת המשטרה וניפץ אותה.

2.

בתחילה כפר המבקש בעובדות המפלילות שיוחסו לו, אולם לאחר תחילת המשפט ושמיעת חלק לא מבוטל מעדי התביעה, הודה במעשים והורשע. בית-משפט השלום גזר לו 12 חודשי מאסר, וכן הורה על הפעלה של שני מאסרים על תנאי באופן חופף. בנוסף, נגזרו למבקש תשעה חודשי מאסר על-תנאי.

3.

המשיבה ערערה על קולת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט, בקבלו את הערעור קבע כי מדובר באיומים חמורים ביותר כלפי שוטרים ועובדי ציבור. עברו הפלילי העשיר של המבקש עמד גם הוא לנגד עיניה של ערכאת הערעור, כמו גם העובדה שחרף קיומן של שתי תקופות מאסר על-תנאי שרבצו מעל לראשו של המבקש בשל הרשעות קודמות - הוא שב והפר את החוק. על יסוד כל אלה העמידה ערכאת הערעור את העונש על 18 חודשי מאסר. עוד נקבע, כי עונשי המאסרים על תנאי שהופעלו ירוצו במצטבר, כך שבסך הכל נכלא המבקש ל-24 חודשים. לבסוף, חויב המבקש לשלם פיצוי בסך 1,000 ש"ח לשכנה שלרכושה גרם נזק, וכן 2,000 ש"ח לוועד הבית המשותף.

4.

כעת עותר המבקש, שאינו מיוצג, בבקשה ליתן לו רשות לערער בפני בית-משפט זה. בבקשתו הוא מלין על כך שערכאת הערעור החמירה את עונשו למרות שהודה בעובדות וחסך זמן שיפוטי יקר. עוד טוען המבקש, כי ביצע את העבירות על רקע התמכרותו לסמים, נגע ממנו הוא מנסה להיחלץ בימים אלה.

ברי, כי טעמים אלה, המתמקדים בעונש שנגזר למבקש, אינם מעוררים סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני, ולפיכך גם אינם מגלים עילה למתן רשות לערער (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). אציין, כי בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נפלה טעות באשר לעונש אשר נגזר למבקש בערכאה הדיונית, שם נכתב כי הושו עליו 18 חודשי מאסר. מקור הטעות, ככל הנראה, בכך שעונשי המאסרים המותנים חושבו בצורה מצטברת במקום חופפת. אולם, מדובר בטעות טכנית בלבד, שאין בה כדי לשנות מהעובדה כי בית-המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין, וגזר למבקש את העונש ההולם את מעשיו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.