פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2269/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
סרגיי ציבולסקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.3.11 בע"פ 33435-02-11 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, ג'' קרא ומ' סוקולוב
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ישר יעקובי
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 33435-02-11, כבוד השופטים ד' ברלינר - נשיאה, ג' קרא ו- מ' סוקולוב ) מיום 27.2.2011 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו
בת.פ. 4171/08 (כבוד השופט י' יצחק ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ) וכן שתי עבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקת סמים מסוכנים, לפי סעיף 13 לפקודה. לפי המתואר בכתב האישום, נתפס המבקש במספר הזדמנויות כשהוא מחזיק בסם מסוג חשיש, הן לשימושו האישי והן לצורך מסחר.
ביום 17.2.2010 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן בעבירות שיוחסו לו בשלושה תיקים נוספים (4151/08, 7703/07 ו-1069/07) וביום 31.1.2001 הטיל עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת שני עונשי מאסר על תנאי, האחד של ארבעה חודשים והשני של שישה חודשים, וזאת באופן חופף למאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים; וכן קנס בסך של 1,500 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לכך שמתסקיר שירות המבחן האחרון שהוגש עולה כי בבדיקת השתן האחרונה אותה מסר המבקש נמצאו שרידי סם וכן לכך ששירות המבחן נמנע מלהמליץ על מסגרת טיפולית.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי לא מצא מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש וזאת, בין היתר, לאור חומרת העבירות ולאור העובדה שהמשיך להשתמש בסם גם לאחר שהורשע. בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש לקבל תסקיר משלים מטעם שירות המבחן וקבע כי התסקיר האחרון שהוגש לבית משפט השלום הינו עדכני דיו.
מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שסירב לבקשתו להכנת תסקיר משלים וכן בכך שלא הקל בעונשו. לטענתו, התעלם בית המשפט מכך שהוא נמצא במהלכו של הליך גמילה וכן מכך שלא נפתחו לו תיקים חדשים מאז שנת 2008. לטענתו בדיקת השתן בה נמצאו שאריות סם הינה הבדיקה הלא נקייה היחידה במשך שנתיים וחצי וכי אין זה צודק לקטוע את מאמצי הגמילה שלו ולמנוע ממנו את האפשרות לשקם את חייו.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש והעונש שהוטל עליו הינו עונש מקל בנסיבות המקרה. מטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.
אך יתרה מכך, אף לגופו של עניין דין הבקשה להדחות. בית משפט השלום שקל את כלל השיקולים הרלבנטיים ובכללם חומרת המעשים שביצע המבקש והמלצת שירות המבחן, ואיזן ביניהם באופן ראוי. המבקש הורשע במספר עבירות של שימוש וסחר בסמים וכבר נפסק לא פעם כי בעבירות מסוג זה יש לנקוט במדיניות של ענישה מרתיעה (ראו למשל: ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004)). לפיכך, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש, אשר לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ואף לא התמיד בהליכי השיקום, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. בנוסף, החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין להורות על הזמנת תסקיר נוסף אינה מקימה בסיס להיענות לבקשת רשות ערעור (ראו למשל: רע"פ 5356/01 שוויץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.7.2001)) ולא מצאתי מקום להתערב בה.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל – מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום,
י"ז באדר ב התשע"א (23.3.2011).
ש ו פ ט