פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2274/04
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
יוסף מרציאנו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.2.04 בע"פ 7289/03 שניתן על-ידי כב'
הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו-ר' יפה-כ"ץ
בשם המבקש: עו"ד עבד
אבו עאמר
בשם המשיבה: עו"ד אלון
אינפלד
החלטה
ביום 16.10.01, הוגש לבית-משפט השלום בקרית גת כתב אישום כנגד המבקש בגין סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג- 1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7א(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.
לפי הנטען בכתב האישום, ביום 12.10.01, מכר המבקש לאחד בשם ניקולאי אלחנוב 3 טבליות סם מסוכן מסוג אקסטזי MDMA , תמורת סך של מאה וחמישים ש"ח וזאת מבלי שהיה בידיו היתר מן המנהל. כן נטען בכתב האישום, כי באותו מעמד, החזיק המבקש ברשותו עשרים כדורים של סם מסוג MDMA , ולאחר המכירה נותרו בחזקתו שבע-עשרה טבליות, אשר נתפסו במקום מסתור, אותם החזיק המבקש מבלי שיש בידיו היתר מן המנהל.
ביום 13.11.02, הרשיע בית-משפט השלום בקרית גת (כב' סגנית-הנשיא ר' ברקאי) את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
ביום 11.6.03, גזר בית-משפט השלום את עונשו של המבקש בתיק זה במאוחד עם תיק אחר (ת.פ. 1303/02) בו הורשע בהפרת הוראה חוקית. בית-משפט השלום הפעיל את עונש המאסר המותנה בן עשרת החודשים אשר היה תלוי ועומד כנגד המבקש בתיק סמים אחר (ת.פ. 1008/99). כמו כן, גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר בפועל של חמישה עשר חודשים וקבע, כי המאסרים הנ"ל ירוצו באופן חופף ובמצטבר, כך שהמבקש ירצה עונש מאסר בפועל של עשרים חודשים, תוך הפחתת עשרים ואחד ימים בהם שהה המבקש במעצר. בנוסף, גזר בית-משפט השלום על המבקש עונש מאסר על תנאי של עשרה חודשים, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו.
ביום 22.7.03, הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש. בית-המשפט המחוזי (כב' הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו-ר' יפה-כ"ץ) דחה את הערעור וקבע, כי לא נפל בהכרעת הדין פגם המצדיק ביטול ההרשעה, שכן היא מבוססת על התרשמותו של בית-משפט השלום ממהימנות העדים ומהראיות שהובאו בפניו, אשר בענייננו העדיף את עדי המשיבה על פני עדות המבקש. לגבי גזר הדין קבע בית-המשפט המחוזי, כי חומרתו נובעת, בין היתר, מכך ששוקללה בקביעתו גם העבירה שביצע בתיק האחר, דבר שנעשה בהתאם לבקשתו למתן גזר דין מאוחד בשני התיקים יחדיו. כן הוסיף בית-המשפט המחוזי וקבע, כי חומרת העונש מוצדקת, שכן למבקש הרשעות קודמות בעבירות רבות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הבקשה. כן מוסיפה היא, כי המבקש אינו מצביע על עילה המצדיקה מתן רשות לערעור שני.
דין הבקשה להידחות.
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).
אשר להכרעת הדין – רוב טענותיו של המבקש מתייחסות לממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית-משפט השלום. כידוע, על אף שערכאת הערעור רשאית להפוך ממצאים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה על יסוד התרשמותה בדבר מהימנותם של העדים, הרי שתעשה כן רק במקרים חריגים ורק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הראשונה אינה מתקבלת על הדעת (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918). לא מצאתי כי המקרה שבפני נמנה על המקרים החריגים בהם יש להתערב.
כלל הוא, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל , תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, נוכח חומרת העבירות שביצע המבקש ונוכח עברו הפלילי, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
על המבקש להתייצב ביום 5.5.04, לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם התחלת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, כ"ז בניסן התשס"ד
(18.4.04).
ש ו פ ט