פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2282/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דניאל דגן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.2.07 בע"פ 72267/06 שניתן על-ידי כבוד
השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת. 4230/06) בגין עבירה של נהיגה בשִכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961. לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ברכבו, בהיותו שיכור. בדגימת אויר נשוף שנערכה למבקש נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף- 610 מיקרוגרם.
בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' ויטלסון ) הרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו, בהיעדרו, ביום 9.11.06, קנס בסך 1,000 ₪ ובנוסף עונש של פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך שנתיים. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדרו, וביום 17.12.06 דחה בית-המשפט את בקשתו בקובעו, כי המבקש נשפט כדין.
על החלטתו של בית-המשפט לתעבורה וכן על גזר-הדין ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור. בעניין הבקשה לביטול פסק-הדין, קבע בית-המשפט כי המבקש לא הגיש מסמכים רפואיים מספקים בכדי להצדיק את היעדרו ביום 9.11.06. כמו כן, יכול היה המבקש לדאוג למשלוח הודעה לבית-המשפט על היעדרו. לעניין חומרת העונש, קבע בית-המשפט כי לא מצא מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש וזאת היות ומדובר בעונש המינימום לפסילה בפועל.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי הסיבה שבגינה לא הופיע לדיון מצדיקה את ביטול פסק-הדין שניתן בהיעדרו. המבקש טוען שהציג אישורים רפואיים המוכיחים שנבצר ממנו מלהתייצב לאותו דיון ומשעה שחש ברע לא היה פנוי בדעתו להודיע על כך לבית המשפט.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.
דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לעניין הבקשה לביטול פסק-הדין, צדק בית-המשפט לתעבורה בכך שדחה את הבקשה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות המבקש מכוח סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982. העובדה כי המבקש לא הגיע לדיון ולא הודיע על כך לבית-המשפט עקב מחלתו, אינה כשלעצמה מצדיקה את ביטול פסק הדין (ראו ע"פ 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (3) 279). יתרה מכך, בענייננו, לא נגרם למבקש עיוות דין בכך שהורשע שלא בנוכחותו מאחר ואל מול טענת הכפירה של המבקש עומד בפני בית-המשפט כתב-אישום המכיל תוצאות בדיקה אובייקטיבית על פיה נהג המבקש עם כמות אלכוהול גבוהה פי 2.5 מהכמות המותרת בחוק. לבסוף בצדק קבעה ערכאת הערעור כי העונש שנגזר על המבקש הוא עונש המינימום לפסילה בפועל. בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.
ניתנה היום, כ"ד באדר
התשס"ז (14.3.2007).
ש
ו פ ט