רע"פ 2296/07 מוחמד ג'עאביס נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, כתב אישום (ת.פ 3984/05), המייחס לו עבירה של ביצוע של עבודות בניה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק ).

על-פי הנטען בכתב האישום, בנה המבקש בנין בן שלוש קומות בשטח של כ-527 מ"ר ללא היתר בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים, זאת למרות שבניה שכזו טעונה היתר.

בית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת ע' זינג ר) הרשיע ביום 28.9.05 את המבקש על-פי הודאתו, וביום 30.10.06 גזר עליו את העונשים הבאים: קנס בסך 260,000 ש"ח שישולם ב-100 תשלומים חודשיים; התחייבות על סך 60,000 ש"ח להימנע מעבירה על הוראה מהוראות סעיפים 145, 204 או 210 לחוק תוך תקופה של שנתיים החל מיום 10.9.07, ואם היא לא תינתן, ייאסר המבקש למשך 60 ימים; כמו כן, הורה בית המשפט למבקש להתאים את הבניה לתוכניות ולהיתרי הבניה החלים במקום, לרבות בדרך של הריסת הבניה המפורטת בכתב האישום.

על חומרת העונש הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.

בית- המשפט המחוזי (השופט י' נועם ) דחה את הערעור בקובעו כי העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל ועיקר ואינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור בגזר הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני בגדרה ממקד המבקש את בקשתו לענין חומרת העונש וטוען, כי הקנס הכספי שהושת עליו מכביד עד למאד עליו ועל משפחתו.

דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור שלפני איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם הענין. העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, לנוכח חומרתה של העבירה. המבקש בנה בית רחב מידות, דבר לכשעצמו מעיד על מצב כלכלי איתן ולפיכך, אין מקום עתה לטענתו לפיה הוא מפרנס יחידי וקיימת חובה להתחשב בו. באשר לתופעת הבניה הבלתי חוקית, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, עבירות על דיני התכנון והבניה חותרות תחת המרקם התכנוני הנאות, וכי ההשלכה הניכרת של עשיית דין עצמי בתחום זה, היא הפגיעה בהשלטת החוק. על בתי המשפט מוטל אפוא להילחם בתופעה חמורה זו וזאת בהעברת מסר חד וברור האומר מפורשות, כי עברייני הבניה ייענשו במלוא חומרת הדין בגין מעשיהם.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.