רע"פ 2310/07 ארז יום טוב נ. מדינת ישראל

1.

בעת הרלוונטית לאישום נגדו שימש המבקש, ארז יום טוב, כשוטר במשטרת ישראל. ביום 1.2.03, במהלך פעילות מבצעית של המשטרה עצרו המבקש ושוטרת נוספת אדם שרכב על אופנוע באזור אשקלון. בכתב-האישום שהוגש לבית משפט השלום נטען, כי במעמד זה הכה המבקש את המתלונן בראשו, מעשה שבגינו הובהל האחרון לחדר מיון ונזקק לטיפול רפואי. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית-המשפט את המבקש בביצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וגזר לו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 9 חודשים מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 1,500 ש"ח.

2.

המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, וטען כי יש להתחשב במצבו הנפשי הקשה, ובעובדה כי מדובר בכישלון חד-פעמי לאחר תקופת שירות ארוכה בשירותי הביטחון. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, בדעת רוב, תוך שהוא מדגיש כי העונש שהטילה הערכאה הדיונית הינו עונש מתון, מידתי והולם את נסיבות המקרה.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בערעורו. לדידו, בית-המשפט המחוזי – על אף שלא ציין זאת במפורש – קיבל את טענת המשיבה כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, ולא כך הוא. טענה זו של המשיבה, כך נטען, נסמכה על תיק נוסף אשר תלוי ועומד כנגד המבקש וטרם ניתנה בו החלטה סופית.

4.

דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן לנסיבותיה של העבירה ולטענותיו של המבקש, ואין מקום ללבנו פעם נוספת בפני ערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקיים ערעור בגלגול שני, ניתנת במשורה באשר היא מיועדת לאותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה א ינו רלבנטי אך ורק לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). יתרה מכך, על דרך הכלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם.

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי בעונש רכיב כלשהו של חומרה. נהפוך הוא, מדובר בשוטר, המייצג את מערכת אכיפת החוק, ומותר לצפות ממנו לדוגמה אישית ולהתנהגות מאופקת שלא יהיה בה משום ניצול לרעה של הסמכות שניתנה בידיו, בוודאי לא כאשר מדובר במעצרו של מי שפסק מלהתנגד.

אשר על כן, הבקשה נדחית.