פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2314/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אורי משולם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 26.2.08 בע"פ 2885-11-07 שניתן על-ידי כבוד
השופטים: א' טל, מ' פינקלשטיין ומ' נד"ב
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד אשר חן
בשם המשיבה:
עו"ד יאיר חמודות
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בפתח-תקוה (פ 1317/03) בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). יחד עמו הועמד לדין גם אחיו, המבקש 2 בבקשת רשות הערעור המקורית, אשר למרבה הצער נפטר מאז הוגשה בקשת רשות הערעור.
על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 20.4.2001 נכנס המבקש בכוח, יחד עם אחיו, לדירתה של המתלוננת, היא חברתו לשעבר, וזרק לעברה נרות שעמדו על השידה וירק בפניה. כתוצאה מאירוע זה וממעשים נוספים שביצע במתלוננת אחיו של המבקש, נגרמו לה שריטות בידה הימנית וברגלה השמאלית.
ביום 7.9.2006 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר ) את המבקש בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, וביום 27.8.2007 גזר עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר; פיצוי בסך 2,000 ש"ח למתלוננת; ושמונה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים.
ביום 28.1.2007 החליט בית משפט השלום, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, שעונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש ירוצה בעבודות שירות.
המבקש ערער על הכרעת הדין וחומרת העונש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2885-11-07). במהלך הדיון בבית המשפט, חזר בא כוח המבקש מערעורו על הכרעת הדין. לעניין חומרת העונש, טען המבקש שעל בית המשפט להתחשב בכך שחלפו כשנתיים בין מועד האירוע נשוא כתב האישום ובין הגשת כתב האישום; וכן שדובר באירוע נקודתי לאחריו נותק המגע בין הצדדים. בית המשפט (כבוד השופטים נ' אהד, מ' פינקלשטיין ו- א' סטולר ) קבע שאין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום אשר הינו הולם וראוי.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התערב בעונשו.
כפי שצוין לעיל, המבקש 2 בבקשת רשות הערעור המקורית נפטר למרבה הצער. ביום 25.3.2008 החלטתי למחוק את הבקשה למתן רשות ערעור בעניינו ולאפשר למבקש להגיש טיעונים נוספים מטעמו. בעקבות זאת, טוען המבקש שבנוסף לנימוקים שהעלה בנוגע לעונשו לפני בית המשפט המחוזי, יש להקל בעונשו עקב הטראומה שחווה בעקבות מות אחיו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)).
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להדחות. בית משפט השלום התייחס במפורש לזמן שחלף בין מועד האירוע נשוא כתב האישום לבין מועד הגשת כתב האישום בעת גזירת עונשו של המבקש, זאת על אף מסקנתו שהעיכוב נבע בראש ובראשונה מהתנהלותם של המבקש ואחיו. בית המשפט המחוזי התייחס אף הוא לנקודה זו ומצא שעונשו של המבקש תואם את חומרת מעשיו בנסיבות העניין. העונש שהוטל על המבקש הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים למקרה דנן, לרבות חומרת העבירה שביצע.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 12.3.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות מבוטלת.
המבקש יתייצב בנציבות שב"ס רמלה, ביום 26.10.2008 בשעה 08:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י' באלול התשס"ח (10.9.2008).
ש ו פ ט