רע"פ 2322/06מאפית אריאל בע"מ נ. מדינת ישראל באמצעות המח' המשפטית של עירי

1.בכתב-אישום מתוקן שהוגש נגד המבקשת, "מאפיית אריאל" בע"מ, וכנגד בעליה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה נטען, כי המאפייה נוהלה מבלי שניתן לה רישיון עסק, במבנה בלתי חוקי, וללא אישורים מאת הגורמים המוסמכים לכך. עוד נטען, כי הפעלת העסק גורמת למפגעי רעש וריח לתושבים המתגוררים בסמיכות למאפייה. נוכח כך, יוחסו למבקשת ולבעליה עבירות לפי סעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995. בנוסף, נתבקש בית המשפט בכתב-האישום לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 16 לחוק רישוי עסקים ולהורות על סגירת העסק.

2.בית-המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקשים בעבירות שיוחסו להם, ובעקבות כך גזר למבקשת ולכל אחד מבעליה קנס בסך 2,500 ש"ח. בנוסף, ניתן צו סגירה לעסק. נקבע, כי צו זה יבוצע בחלוף 120 ימים, ו"במידה ויהיו בידי הנאשמים כל האישורים המהותיים הנדרשים לניהול העסק, הם יהיו רשאים לפנות בבקשה לדחות את ביצוע צו הסגירה והבקשה תיבדק לגופה" (עמ' 8 לגזר-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים).

המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה, בנימוק שכל האישורים הנדרשים לניהול העסק התקבלו. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית-המשפט מיום 24.5.05, משום שהתגלה כי האישור היחיד שקיבלה המבקשת היה אישור מטעם שירותי הכבאות, ובכך לא היה די.

3.כנגד החלטה זו ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל וא' שיף), שם נקבע כי אין מקום להיענות לבקשה זו, משום שגם בחלוף תשעה חודשים ממתן גזר-הדין, לא המציאה המבקשת את האישורים הנדרשים לקבלת רישיון, ולמעשה, האישור היחיד המצוי בידה הוא זה שניתן לה מטעם שירותי הכבאות. בנסיבות אלה, נקבע, אין מקום לשקול מחדש את פנייתה של המבקשת.

4.לבקשת המבקשת, עוכב ביצוע צו הסגירה לשמונה ימים. בהמשך, הגישה המבקשת לבית-המשפט לעניינים מקומיים בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו הסגירה, שנומקה בכך שהיא עמלה על השגת יתר האישורים הנדרשים לשם קבלת רישיון עסק. הבקשה התקבלה בהחלטת השופט א' אליקים מיום 20.10.05, בה נקבע, כי מימושו של צו הסגירה יעוכב עד ליום 26.10.05 וכי עד למועד זה, מוטל על המבקשת לפנות בבקשה מתאימה לבית-המשפט לעניין מקומיים.

5.בהתאם להחלטה זו, שבה המבקשת ופנתה לבית-המשפט לעניינים מקומיים ב"בקשה דחופה לדחיית מועד ביצוע צו הסגירה". בבקשה צוין, כי המבקשת תיקנה את הליקויים הבריאותיים במאפייה, ואף הזמינה את נציגי משרד הבריאות לביקור במקום. המבקשת הוסיפה וטענה, כי עריכת הביקורת התעכבה בשל גורמים שלא היו תלויים בה, וכי הדו"חות הסופיים הומצאו לה רק ביום 27.10.05. המבקשת ציינה, כי הופתעה לגלות שבדו"חות הצביעו נציגי משרד הבריאות על רשימה של ליקויים חדשים שזכרם לא בא בדו"חות הקודמים, ומשכך, היא לא הייתה יכולה לדעת כי עליה לדאוג גם לתיקונם של אלה. המבקשת הוסיפה וטענה כי מדובר בליקויים שוליים ביותר.

בקשה זו נדחתה, ובהחלטתו של השופט א' ורבנר מיום 30.10.05, נקבע כי "אין מקום לבקש כי בית-משפט זה ייתן החלטה הנוגדת את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי... מיום 6.10.05 ...".

6.אף כנגד החלטה זו ערערה המבקשת לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. בד בבד, היא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין עד להכרעה בערעור, ובקשתה נדחתה בהחלטה של השופטת ב' בר-זיו מיום 31.10.05. כנגד החלטה זו ערערה המבקשת לבית-משפט זה. ערעורה של המבקשת נידון בפני כבוד השופטת ע' ארבל, אשר קבעה ביום 5.12.05, כי ביצועו של צו הסגירה יעוכב עד להכרעה בערעור (ראו ע"פ 10523/05 מאפית אריאל נ' מדינת ישראל , לא פורסם). החלטתה של השופטת ארבל נומקה בכך ש"דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה ליצור תמונת מצב בשטח, אשר תקשה על דיון אמיתי בערעורה של המבקשת בפני בית-המשפט המחוזי".

7.ערעורה של המבקשת לבית-המשפט המחוזי נדחה. בית-המשפט, בהרכב זהה לזה שדן בערעורה הקודם של המבקשת קבע, כי דין הערעור להידחות מן הטעם שגם במועד הגשת הערעור, ובחלוף 14 חודשים מיום מתן גזר-הדין, לא מצויים בידי המערערת האישורים הנדרשים לצורך ניהול העסק, לרבות אישור מטעם משרד הבריאות והאישורים הנדרשים בתחום התכנון והבניה. בהמשך נקבע, כי ההוראה בדבר סגירת העסק תיכנס לתוקפה לא יאוחר מיום 12.3.06.

8.כנגד החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני. בבקשתה מעלה המבקשת שלל השגות המופנות כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובין היתר היא טוענת, כי בית-המשפט לא התייחס לטענותיה באשר לקביעתו של השופט ורבנר כי הוא נעדר סמכות לעכב את ביצוע הצו. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בית-המשפט שגה בכך שהורה על סגירת העסק, בעוד שהאישורים הרלוונטיים מטעם משרד הבריאות עתידים להימסר לידי המבקשת בתוך פרק זמן של שבועיים, וכי היא הגישה תוכניות לאישור המבנה בו היא פועלת, והכרעה סופית בעניינה טרם נתקבלה. יתרה מכך, מטעימה המבקשת, היא הגישה לאחרונה בקשה חדשה לרישיון עסק נוכח שינוי שנערך באופיו של העסק שהוסב לנקודת מכירה בלבד. ואם בכך לא די, טוענת המבקשת, כי בדו"ח האחרון שנערך לאחר הביקורת האחרונה מטעם משרד הבריאות במאפייה, צוינו ליקויים שלא הופיעו בדו"חות קודמים, וכי דו"ח משרד הבריאות אליו הפנה בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, אינו עדכני ככל וכלל.

9.דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור ניתנת רק מקום בו מעלה הבקשה שאלה כללית, החורגת מגדר עניינו הפרטני של המבקש. הבקשה שבפני, אשר נסבה כולה סביב הכרעותיהן של ערכאות קמא בעניינה של המבקשת, וסביב שאלת ביצועו של צו הסגירה שהוצא לה, אינה מעלה שאלה מעין זו, ומסיבה זו בלבד – דינה דחייה.

אף לגופם של דברים לא מצאתי ממש בטענותיה של המבקשת. השגותיה כנגד החלטת כבוד השופט ורבנר מיום 30.10.05, הועלו זה מכבר בפני בית-המשפט המחוזי, שאמנם לא ראה להתייחס להשגותיה של המבקשת לעניין סמכותו של השופט ורבנר לדון בבקשתה, אך קבע כי לגופם של דברים לא מצויים בידי המבקשת האישורים הנדרשים, ולפיכך אין מקום לשינוי ההחלטה בעניינה. החלטתו זו של בית-המשפט המחוזי מקבלת משנה תוקף באשר עד עצם היום הזה, המבקשת אינה מחזיקה בידה בכל האישורים הנדרשים על פי חוק להפעלת עסקהּ. טענת המבקשת, לפיה אישורי משרד הבריאות עתידים להתקבל בעוד כשבועיים, לא הוכחה, ובפני בית-המשפט המחוזי אף נטען מפי באת-כוח המשיבה, כי לא ידוע לה דבר על כך שאישורי משרד הבריאות עתידים להינתן בקרוב, וכי מבירור שנערך על ידה עולה, כי משרד הבריאות לא קיבל כל מידע חדש מהמבקשת מאז ביקורתו האחרונה במקום בחודש אוקטובר 2005. יתרה מכך, אף אם יתקבלו אישורים משרד הבריאות - ולכך, כאמור, לא הובאה כל ראיה - עדיין יחסרו למבקשת האישורים הנוספים הנדרשים על פי החוק, לרבות אישורים מטעם רשויות התכנון והבניה. בנסיבות אלה, אני מתקשה להבין כיצד המבקשת - אשר עוד בטרם החלו ההליכים המשפטיים בעניינה פעלה ללא אישורים כדין, וחרף הזמן הרב שחלף טרם השיגה את אותם אישורים – עותרת כי יינתן לה להמשיך לפעול תוך הפרת הוראותיו של חוק רישוי עסקים ובחסות בית המשפט. אשר על כן, דינה של בקשה זו להדחות, וכך אני עושה.