רע"פ 2324/05 יניב פרץ נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"פ 72124/04, שניתן ביום 12.01.05 (סגן הנשיא ד' ברלינר והשופטים: ז' המר ו- י' שיצר), בו נתקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ח' אפרתי).

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, על יסוד הודייתו, בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, איומים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, ניסיון לבריחה ממשמורת חוקית ותקיפת עובד ציבור. בפסק הדין נקבע שהמבקש השמיע איומים ונהג באלימות כלפי פקחים שהיו בתפקיד, וכלפי שוטרים שהוזמנו למקום. הוא התנגד בכוח למעצרו, הכה שוטר באגרוף בפניו וגרם לו חתך מעל עינו השמאלית, עד שהשוטר נזקק לטיפול רופאי בבית חולים, בכלל זה, ביצוע תפרים.

3.

בית משפט השלום גזר על המבקש שישה עשר חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים. כן הופעל עונש מאסר על תנאי שהוטל על המבקש בת.פ. (נוער תל אביב) 1460/00 לתקופה של ארבעה חודשים, חלקו בחופף, באופן שעונש המאסר הכולל שנגזר על המבקש לריצוי בפועל הועמד על שמונה חודשים.

4.

המשיבה ערערה בפני בית המשפט המחוזי, הן על קולת העונש שהוטל על המבקש, והן על אי הפעלת מלוא עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו.

5.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע שהעונש שנגזר על המבקש על ידי בית משפט השלום חורג לקולא מסטנדרט הענישה הראוי. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש, בגין הרשעתו הנוכחית, שנת מאסר אחת לריצוי בפועל. כמו כן הופעל עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, מתוכם 8 חודשים במצטבר והיתרה בחופף. עונש המאסר הכולל לריצוי בפועל שהוטל על המבקש עמד על עשרים חודשים. בנוסף, הופעלה התחייבות כספית שהייתה תלויה ועומדת כנגד המבקש.

6.

בפניי מתבקש מתן רשות ערעור כנגד חומרת העונש בלבד. לטענת המבקש, יש להעניק לו רשות ערעור שכן בשל השגגה שנפלה בבית המשפט השלום באשר לאורך המאסר על תנאי שהוטל עליו, גזר דינו של בית המשפט המחוזי המסתמך על נתונים שונים מאלו של בית המשפט השלום, מהווה ערכאה ראשונה לעניין חומרת עונשו של המבקש.

7.

בנוסף, טוען המבקש כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, שכן אשתו ניתקה את הקשר עם שני ילדיו הקטינים, ובית המשפט לנוער (השופטת ג' ויגוצקי מור) הכריז עליהם כקטינים נזקקים, והעביר את הטיפול בהם לאם המבקש, במסגרת נ 3029/05 מיום 21.3.05. על-כן טוען המבקש, יש להקל בעונשו כדי לאפשר לו למלא את חובותיו כלפי ילדיו, ולעזור בפרנסתם. מוסיף המבקש וטוען כי הרשעותיו הקודמות בעבירות האלימות נעשו בהיותו נער, ואין בהם בכדי ללמד על דפוסי התנהגותו כבוגר ואב לילדים, והעבירה נשוא בקשה זו נעברה ימים ספורים לפני תום תקופת התנאי. לטענתו, העונש שהוטל עליו בבית המשפט השלום אינו חורג מסטנדרט הענישה המקובל, ולפיכך ראוי היה שבית המשפט המחוזי לא ימצה עימו את הדין, ולא יחמיר עימו בגזירת עונש העולה על כפל העונש שהוטל עליו בבית המשפט השלום.

8.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

9.

טענות בעניין חומרת העונש, נקבע בפסיקה, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור שני בגלגול שלישי אלא במקרים נדירים ומיוחדים שכן בדרך כלל טענות אלו אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 8628/04 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). טענותיו של המבקש לעניין חומרת העונש אינן נכנסות בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים דיון שלישי בפני ערכאה שיפוטית. העבירות בהן הורשע המבקש הינן עבירות אלימות חמורות שבוצעו כנגד שוטרים, והעונש שהוטל עליו בגינן אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, באופן שיצדיק קבלת הבקשה.

10.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.