פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2335/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
דלאל בדווי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 9420/05 מיום 26.2.06, שניתן על-ידי כבוד
השופט
ע'
חבש
בשם המבקש: עו"ד זיוה
ארנסטי
בשם המשיבה:
עו"ד אוהד גורדון
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לתעבורה בירושלים (ת.פ 8913/03; ת.פ 8914/03; ת.פ 8032/04; 12002/04; ת.פ 15387/04) בגין ביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.
על-פי הנטען בכתב האישום, נעצר המבקש בארבע הזדמנויות שונות (בתאריכים 19.3.03, 12.3.04, 15.4.04 ו-28.4.04) כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה.
בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' חן) הרשיע את המבקש ביום 21.4.05 - על-פי הודאתו - וגזר עליו את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל; הפעלה בחופף של עונש מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, אשר הושת על המבקש על-ידי בית-המשפט לתעבורה בירושלים בתאריך 5.2.03 (ת.פ 16247/03); 10 חודשי מאסר על תנאי למשך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין; קנס בסך של 5,000 ש"ח; פסילה מלקבל רישיון נהיגה למשך 24 חודשים החל מיום מתן גזר הדין, וכן 24 חודשי פסילה על תנאי למשך תקופה של 24 חודשים.
על גזר-דינו זה של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באף לא אחד ממרכיבי עונשו של המבקש. בפסק-דינו, הבהיר בית-המשפט המחוזי, כי חרף העובדה שהמבקש הוזהר קודם לכן שייאסר אם ינהג ללא רישיון, לא נרתע הוא מלהפר איסור זה שוב ושוב.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש, כי עובר למתן גזר-דינו, שומה היה על בית-המשפט לתת את הדעת לנסיבותיו האישיות, הכלכליות והמשפחתיות, ובכלל זה לחובות הכבדים בהם הוא שקוע, כמו גם לעובדה שעול פרנסת המשפחה מוטל על כתפיו בלבד. על כן סבור המבקש, כי מן הראוי להמיר את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו בעונש אשר ירוצה בעבודות שירות למען יוכל לשמור על מקום עבודתו ולעמוד בהתחייבויותיו הכספיות.
מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעת הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה דנן אשר מופנית כנגד חומרת העונש בלבד, אינה מעוררת כל שאלה כללית - משפטית או ציבורית, המצדיקה ליבון נוסף של סוגיית העונש בפני ערכאה שלישית. אף לגופם של דברים, סבורה המשיבה, כי נוכח חומרת מעשיו של המבקש וזלזולו הבוטה בשלטון החוק ובצווי בית המשפט, העונש שהושת עליו הינו ראוי והולם.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור דנן איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.
כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). לאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל עליו אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מתקשה אני להתעלם מעברו התעבורתי העשיר של המבקש, אשר מעולם לא היה זכאי לקבלת רישיון נהיגה ואף-על-פי-כן הורשע בעבר ב-6 עבירות שונות של נהיגה ללא רישיון. אף העובדה שהמבקש ריצה כבר בעבר עונש מאסר בין כותלי בית הסוהר בגין ביצוע עבירה דומה, לא הרתיעה אותו מלחזור ולנהוג ללא רישיון, תוך שהוא שב ומסכן את חייהם של אחרים ואת חייו שלו עצמו. בצדק ציינה המשיבה, כי המבקש סיגל לו מנהג פסול ומסוכן לנהוג ברכב מבלי שהונפק לו רישיון נהיגה. נסיבות חייו של המבקש, קשות ככל שיהיו, אינן מהוות צידוק להקל עימו בדין, שעה שהוא הוכיח במעשיו, פעם אחר פעם, כי אין עליו מורא הדין. בנסיבות אלו, לאור ריבוי העבירות, הישנותן וחומרתן, אין מנוס מהרתעה ממשית, בדמותו של מאסר בפועל.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 14.3.06 - בנוגע לעיכוב ביצוע גזר-הדין - מבוטלת. על המבקש להתייצב ביום 28.5.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, טז' באייר תשס"ו
(14.5.06).
ש ו פ
ט