פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
234/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
האני קנבורה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דנו של בית
המשפט המחוזי חיפה, בע"פ 97-08, מיום 5.2.09, שניתן על ידי השופטים: ר'
שפירא, ע' גרשון וצ' קינן
בשם המבקש:
עו"ד אורנה אליגון
דר
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
החלטה
1.
לבית-משפט השלום בחיפה הוגש כתב אישום בו יוחסו למבקש עבירות של איומים, לאחר שאמר לקצין משטרה ולפרקליט שטיפלו בתלונה שהגיש נגד אחר, כי אם עניינו לא יטופל הוא ייקח את החוק לידיים ויפגע באותו אדם. בית-המשפט זיכה את המבקש לאחר שמצא כי לא התקיימו יסודות העבירה, הואיל ודבריו של המבקש היו כלליים ולא הופנו כלפי אדם מסוים.
2.
ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, התקבל. נקבע, כי "באשר ליסוד הנפשי בעבירת האיום חלה הלכת הציפיות. לפיכך, גם אם המאיים לא התכוון להפחיד את קולט האיום די בכך שצפה או צריך היה לצפות שאפשרות זו עשויה להתממש ברמת הסתברות גבוהה כדי שהעבירה תושלם כלפי האדם ששמע את האמירה המאיימת" (ראו עמ' 14 לפסק הדין). בית המשפט הוסיף בזיקה לעובדותיו של המקרה, הנוכחי כי "גם הפרקליט וקצין המשטרה... ציינו במפורש שבדברי המשיב ובנסיבות אמירתם הם קלטו את דבריו כאיום ממשי . עובדה היא שהם פעלו כפי שפעלו, היינו, הפרקליט ראה לנכון לרשום את תוכן הפגישה בינו לבין המשיב ולמען את המכתב ( המוצג נ/3 ) למשטרת ישראל על מנת שתטפל בו. וקצין המשטרה ראה לנכון להזהיר את [המבקש] כי הוא מאיים ואף לעוצרו עקב כך". אינני סבור כי בדבריו אלה של בית המשפט המחוזי הוא נתפס למסקנה שגויה, מאחר ומקובלת עלי לחלוטין השקפתו האחרת ולפיה " לאור העובדה שבית המשפט אימץ את עדויותיהם של עו"ד יריב נבון ושל רפ"ק שמעון שטרית [הפרקליט וקצין המשטרה]... הרי שבית משפט [השלום] נתפס לכלל טעות כאשר סבר שאין בדברים משום איום וזיכה את [המבקש]" . להשקפתי, בדבריו התכוון המבקש גם להתכוון לאיים על בני שיחו, ובכך די כדי לקיים את היסוד הנפשי להרשעה בעבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז בשבט התש"ע (11.02.2010).
ש ו פ ט