רע"פ 2344/10 בדארנה אחמד חסן נ. מ"י- הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הצפו

1.

המבקש 1 הינו בעל מניות ומנהלה של המבקשת 2, חברה המפעילה מוסדות חינוך שונים. כנגד המבקשים הוגשו כתב אישום בהם יוחסו להם עבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר; ביצוע עבודות בנייה בסטייה מתוכנית; ושימוש בקרקע חקלאית שלא כדין, בניגוד לסעיפים 204(א), (ב) ו-(ג), 145(א), 208 ו-253 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. במהלך המשפט גיבשו המבקשים והמשיבה הסדר טיעון, בגדרו הודו בעובדותיהם של כתבי האישום, וסוכם כי בית-המשפט יתבקש לחייבם בקנס וכן לחתום על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה, בהיקף שיקבע בית-המשפט. כמו-כן סוכם, כי למבקש 1 ייגזר מאסר על תנאי, והמבקשת 2 תישא בכפל שווי המבנים והתוספות למבנים שהוקמו ללא היתר, בסכום של 1,000,000 ש"ח. בית-משפט השלום אימץ את הסדר הטיעון, הרשיע את המבקשים לפי הודאתם, וגזר עליהם את העונשים האמורים, תוך שהוא מטיל על מבקש 1 שישה חודשי מאסר על תנאי, בהם ישא אם יעבור בתוך שלוש שנים "אחת העבירות בהן הורשע".

2.

המבקשים ערערו על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה, תוך שהם משיגים על חומרת העונש. בפרט הלינו על כך שהוטל על מבקש 1 מאסר על תנאי שאינו מבחין לעניין הפעלתו בין סוגי העבירות השונות שבוצעו וחומרתן, ועל העובדה שנקבעה התחייבות כספית לצד עונשי מאסר על תנאי וקנס.

3.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, ובבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער. לבקשה זו אין בידי להיעתר, ושני טעמים לכך: ראשית , העונש שנגזר בערכאה הדיונית תאם במלואו את אשר הוסכם בין הצדדים בגדרו של הסכם הטיעון. שנית , אין בעונש דבר המצביע על חומרה יתרה או על חריגה ממדיניות הענישה הנוהגת.

לפיכך, הבקשה נדחית.