רע"פ 2345/06 רוברט דנינו נ. מדינת ישראל

המ בקש הורשע, בצוותא עם אחרים, בביצוען של עבירות התפרצות, כניסה בתחבולה למקום מגורים, גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נכס החשוד כגנוב, נסיון התפרצות והחזקת כלי פריצה. זאת, על יסוד הסדר טיעון שנערך עמו, בגדרו הוסכם כי התביעה לא תעתור להטיל עליו עונש החורג מ-49 חודשי מאסר בפועל. בית-משפט השלום כיבד את הסדר הטיעון. המבקש נדון ל-46 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף נגזרו לו שני עונשי מאסר על תנאי, לבל ישוב ויבצע את העבירות שבביצוען הורשע. עוד הוטל על המבקש קנס בסך 25,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום של 133,333 ש"ח נוספים. בית-המשפט כיבד גם הסדר טיעון שנערך עם שותף אחר בפרשה, בגדרו הוסכם על גזירתם של 23 חודשי מאסר בפועל בלבד.

ע רעור שהגיש המבקש על גזר-דינו, במאנו להשלים עם הפער במידת העונשים, נדחה. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) לא ראה עילה להתערב בהכרעותיה של הערכאה הדיונית, לאחר שמצא כי כל אחד מהנאשמים בפרשה ידע, בעת שהסכים להסדר הטיעון, על ההסדרים שגובשו עם חבריו. עוד נמצא, כי הסדר הטיעון המקל של השותף השני, מקורו בקשיים ראיתיים שלא אפיינו את ענינו של המבקש.

עתה עותר המבקש להתיר לו לערער בשנית על העונש שנגזר לו, ואין בפיו אלא אותן הטענות שהעלה בפני ערכאת הערעור הראשונה, לאמור כי נפגע עקרון אחידות הענישה. היות וכך, אין להיעתר לבקשה ודינה דחייה על-הסף. טענתו של המבקש נתבררה די צורכה בבית-משפט קמא, ולא מצאתי מה עילה היא כי אשוב ואידרש לה בערעור נוסף. מן הטעמים ששימשו בסיס להכרעתו של בית-המשפט המחוזי נהיר גם, כי אין ענינו של המבקש נופל לגדר החריג לכלל, לפיו לא יתערב בית-משפט זה, מקל וחומר כערכאת ערעור שלישית, בקביעות שענינן חומרת העונש.

על יסוד כל האמור, אני דוחה את הבקשה.