רע"פ 2349/97 גבאי שלמה נ. מדינת ישראל

1.ביום 18.4.95 תקף המבקש את אשתו, וגרם לה חבלות, בעקבות סירובה לקיים איתו יחסי מין. בגין מעשים אלה, הוגש כנגד המבקש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. בפני בית משפט השלום עמדו שתי עדויות מנוגדות, גרסתה העובדתית של האשה, מצד אחד, וגרסתו העובדתית של המבקש, מן הצד האחר. בית משפט השלום, אימץ את גרסת האשה, והרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו. בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר של שניים-עשר חודשים, מתוכם חמישה חודשים לריצוי בפועל. כן הפעיל בית המשפט עונש מאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש וקבע, כי שני העונשים יבוצעו במצטבר.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. המבקש טען כי לא היה מיוצג בפני בית משפט השלום, ובית המשפט לא העמיד אותו על זכויותיו. מטעמים אלה, ביקש המבקש לבטל את הרשעתו, ולחילופין, ביקש שבית המשפט המחוזי יקבע כי העונשים יבוצעו בחופף, כך שתיפתח בפניו האפשרות לריצוי העונש בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, והשאיר על כנם את הכרעת הדין ואת גזר הדין של בית משפט השלום.

3.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש חוזר וטוען בפני כי לא היה מיוצג בבית משפט השלום, וכי בית משפט השלום לא העמיד אותו על זכויותיו. בתגובתה, המונחת בפני, מתנגדת המשיבה לבקשה וטוענת כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בפני בית משפט זה לאחר שנשמע ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי, תינתן רק בנסיבות מיוחדות לאור האופי המשפטי או הציבורי של הסוגיות המתעוררות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). המבקש חוזר על אותן טענות שהעלה בפני שתי הערכאות קמא, טענות אשר נדונו ונידחו, ואין בהעלאתן שוב בפנינו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. יש לציין גם, כי רשות ערעור על חומרת העונש, לא תינתן אלא במקרים חריגים ומיוחדים (ר"ע 78/84 יצחק טטרואשולי נגד מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 659; בר"ע 2853/91 פלוני נגד מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 4809/90 לימור דוד נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). עניינו של המבקש אינו בא בגדרם של מקרים אלה.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.