רע"פ 2351/00 מוריס אדרי נ. מדינת ישראל

בגין מכירת הירואין בכמות קטנה בשתי הזדמנויות, החזקת כמות זעירה של הירואין, וכן בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח בחוסר זהירות והכשלת שוטר (בתיק אחר שצורף) השית בית משפט השלום על המבקש מאסר בפועל לתקופה של שבע שנים. הופעל בחופף עונש מאסר על תנאי לתקופה של ששה חדשים, שהיה תלוי ועומד כנגדו והושת על המערער מאסר על תנאי לתקופה של שמונה עשר חדשים. כמו כן נפסל המבקש מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של ארבע-עשרה שנים.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי וערעורו על הכרעת הדין נדחה, אך ערעורו על מידת העונש נתקבל: עונשו נגזר לארבע שנות מאסר ומחצה לריצוי בפועל. עונש הפסילה הועמד על חמש שנים. שאר העונשים נותרו בעינם. לפני בקשת רשות לערער על פסק הדין.

בדין ציינה המדינה בתשובתה כי לענין מתן רשות לערער על מידת העונש נחוץ שתתקיימנה נסיבות חריגות. נסיבות אלו אינן קיימות במקרה דנן. הערכאות שקדמו לי הדגישו גם את עברו המכביד של המבקש גם בעבירות סמים, וכי בפעמים קודמות שבהן הורשע הוא הביע חרטה וחזר לסורו. הערכאות שקדמו גם הדגישו שיש להחמיר בעבירות סמים וגם לדעה זו אני מסכים, אף מבלי להתייחס לעבירות האחרות שבהן הורשע המבקש. בנסיבות אלו איני רואה מקום בשלב זה להורות על הגשת תסקיר של שירות המבחן.

הבקשה נדחית.