רע"פ 2374/07 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום לנוער בחיפה הרשיע את המבקש, במסגרת הסדר-טיעון, במספר רב של עבירות וביניהן: התפרצות לדירה, גניבה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, איומים, העלבת עובד ציבור, ניסיון לתקיפה סתם, חבלה במזיד ותקיפה (להלן: "ההליך הראשון"). בגין הרשעה זו נגזרו למבקש חמישה חודשי מאסר וחמישה חודשים נוספים על תנאי. כחלוף יום הורשע המבקש בבית-משפט השלום קריות בתיק נוסף, בו יוחסו לו עבירות התפרצות לדירה בכוונה לבצע גניבה, החזקת כלי פריצה, תקיפת שוטר, באיומים, העלבת עובד ציבור ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (להלן: "ההליך השני"). בגין הרשעה זו נגזרו למבקש

12 חודשי מאסר וכן תשעה חודשים מאסר על תנאי. בית-משפט השלום קריות, אשר לא היה מודע להרשעתו של המבקש בהליך הראשון, לא הורה דבר באשר לסדר הנשיאה בעונשי המאסר בשני ההליכים, ובהעדר קביעה כזו – ומכוח הוראת סעיף 45 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – התוצאה היתה שהמבקש היה אמור לשאת בעונשים באופן חופף.

2.

המשיבה ערערה לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה כנגד קולת העונש שנגזר למבקש בהליך הראשון, ערעורה התקבל, ועונש המאסר הועמד על 15 חודשים. עוד נקבע, כי מתוך עונש זה חמישה חודשים יחפפו לעונש המאסר שנגזר בהליך השני, וביתרתו ישא המבקש במצטבר.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו חרג בית-משפט קמא מסמכותו כאשר הורה על הצטברות חלקית של עונשי המאסר בשני ההליכים.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר המבקש מנסה להיבנות מתקלה שהוא עצמו גרם. כוונת הדברים לכך, שהמבקש נמנע מלהביא לידיעת בית המשפט קריות את דבר המאסר שנגזר לו ביום הקודם, והוא גם לא העמיד את המשיבה על טעותה כאשר טענה בהליך השני כי עברו הפלילי נקי. ברי כי לו היה בית-המשפט בהליך השני מודע להליך הראשון ולעונש שנגזר שם, היה קובע הוראות בדבר אופן הנשיאה בעונשים – בחופף או במצטבר, ולא מן הנמנע שעקב חומרתן של העבירות היה מורה כי תקופות המאסר תצטברנה זו לזו.

ובאשר לשאלת הסמכות – אף בה אין ממש. בית-משפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה שהערכאה הדיונית היתה מוסמכת לתתה (סעיף 213(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), ובין היתר, לקבוע כי המבקש ישא בעונש שנגזר לו במצטבר לעונש אחר שהושת עליו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.