רע"פ 2387/03 אבו בכר חוסאם אלדין נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה

1.

ביום 7.8.2002 ניתן, בבית משפט השלום בחדרה, לבקשת המשיבה, צו הפסקה ומניעת פעולות, המורה למבקשים, בין היתר, "להימנע מביצוע כל עבודות לרבות עבודות במבנה הבנוי ו/או הנבנה על חלקה 19 בגוש 20397 (להלן: המקרקעין) או בכל חלק מהם". לאחר-מכן, הגישה המשיבה בקשה למתן צו הריסה שיפוטי, ביחס לבנייה שנעשתה בניגוד לצו ההפסקה. בית המשפט הורה על קיום דיון בבקשה, אולם משלא התייצבו המבקשים לדיון, ואף לא המציאו תגובה מטעמם – נעתר בית המשפט, בהחלטה מיום 31.10.2002, לבקשה למתן צו הריסה.

או אז פנו המבקשים לבית משפט השלום, בבקשה לביטול ההחלטה מיום 31.10.2002. בבקשתם טענו, כי אי-התייצבותם והיעדר תגובה מטעמם נבעו מסברתם, בתום-לב, כי אין בכך צורך נוכח החלטת הועדה המקומית בעירון להמליץ על אישור בקשתם למתן היתר בניה. הבקשה לביטול החלטה נדחתה על-ידי בית משפט השלום.

2.

ערעור שהגישו המבקשים, לבית המשפט המחוזי בחיפה, נדחה. בית המשפט ציין, כי הערעור הוגש באיחור משמעותי, ולגוף העניין קבע כי:

"מדובר בהפרה בוטה של צו שניתן על ידי ביהמ"ש ונמסר לידי המערערים.

רצף הצילומים שהציג לנו ב"כ המשיבה, מצביע כיצד נמשכת הבנייה ללא הפסקה אף שהצו ניתן, והדבר אינו מביא לעיכוב הבנייה.

אין מחלוקת שהבנייה הושלמה, כפי שעולה הן מצילום שהוגש לנו והן מטעוני המערערים בערעור. בית הבד פועל וכל זאת בניגוד לצו שיפוטי שהורה על הפסקת הבניה.

אין אנו רואים לפיכך כל עילה לקבל את הערעור. המערערים עשו דין לעצמם וביהמ"ש אינו יכול להשלים עם התנהגות מסוג זה".

3.

על פסק-דין זה משיגים המבקשים בפנינו. הם מלינים על כך, שהחלטת בית משפט השלום, לדחות את בקשתם לביטול ההחלטה מיום 31.10.2002, ניתנה בלא נימוקים. לטענתם, לא קוימה חובת התייעצות כנדרש טרם מתן צו ההריסה. המבקשים מטילים לפתחה של המשיבה את האחריות לעיכוב במתן היתר הבניה. מכל מקום, כך הם מסבירים, השלמת הבנייה בטרם מתן ההיתר נעשתה בתום-לב.

4.

דין הבקשה להידחות.

המבקשים אינם חולקים על כך שהשלימו את הבניה ללא היתר כדין ובניגוד לצו שיפוטי שהורה להם להפסיק את הבניה.

בנסיבות אלה ובהיעדר כל התייחסות מצד המבקשים, נתבקש, וניתן על-ידי בית משפט השלום, צו להריסת הבניה הבלתי-חוקית, על-פי הוראת סעיף 241 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).

בית המשפט המחוזי, שבפניו הוגש ערעור בזכות על החלטות בית משפט השלום, לא מצא בנימוקי הערעור טעם מבורר המצדיק ביטולו של צו ההריסה; אף אני לא מצאתי בבקשה שבפני טעם כלשהו, שיש בו חשיבות כללית או עקרונית, המצדיק מתן רשות ערעור לדיון בעניינם של המבקשים בערכאה שלישית.

אדרבא, מי שנוהג, כפי שנהגו המבקשים, ובוחר לבצע בניה בלתי-חוקית ללא היתר כדין תוך התעלמות בוטה מצו שיפוטי, ראוי כי יביא בחשבון את האפשרות לפיה, לא יאפשר בית המשפט להותיר בניה כזו על תילה, אלא יורה על הריסתה, מתוקף סעיף 241 לחוק התכנון והבניה.

כך החליט בית המשפט בעניינם של המבקשים שבפני, אשר עד עצם היום הזה לא הכשירו, ולוּ בדיעבד, את הבניה. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו ובנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות שיפוטיות אלה.

לפיכך, הבקשה נדחית, וממילא מתבטל עיכוב הביצוע אשר ניתן בהחלטת השופט ריבלין מיום 11.3.2003.