רע"פ 2387/09 דוד בנימין נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש בעבירה לפי סעיף 228 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון, כי החזיק וניהל מקומות ששימשו למשחקי מזל והימורים אסורים. בעקבות כך דן אותו בית-משפט השלום ל-12 חודשי מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח. המבקש ערער על חומרת העונש לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ושם נקבע, לאחר בחינה נרחבת של השגותיו ונסיבותיו האישיות, כי יש מקום להפחית מתקופת המאסר ולהעמידה על תשעה חודשים בלבד.

2.

המבקש, המתקשה להשלים עם התוצאה אליה הגיעה ערכאת הערעור,

עותר ליתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה, תוך שהוא שב ומעלה את הטיעונים אותם העלה בפני ערכאות קמא, היינו, שהעונש אשר הושת עליו הנו חמור יתר על המידה, סוטה באורח משמעותי ממדיניות הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו משקל ראוי לנסיבותיו האישיות.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה כמו גם פער בענישה בין הערכאות אינו מצדיק קיומו של ערעור שני. אכן, לכלל זה נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי העונש אשר הושת על המבקש אינו חמור כלל ועיקר, ודי להפנות לכך שאף שנמצא בחודש יולי 2004 מבצע עבירה של ניהול משחקים אסורים, התקשה המבקש ללמוד את לקחו וכבר בחודש אוגוסט 2004 שב ונתפס מבצע עבירה דומה.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.