רע"פ 2400/98 עבד אלכרים נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת קטין (סעיף 368ב(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977) וכליאת שווא (סעיף 377 לחוק). בית משפט השלום הטיל עליו עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. המדינה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל ועונשו של המבקש הוחמר ל- 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט נימק את החלטתו באופי החמור והאכזרי של מעשה התקיפה שביצע המבקש. עוד הוסיף בית המשפט כי המבקש, שלא התייצב לריצוי עבודות השירות, "לא היה מוכן לקבל את היד המושטת לקראתו", וציין גם את העובדה שהמבקש "נעלם" ולא הופיע לדיונים קודמים למרות צווי הבאה רבים שהוצאו כנגדו.

2.המבקש טוען כי היות שהעונש שפסקה הערכאה הראשונה לא היה מופרז לקולא באופן קיצוני, והיות שלנגד עיניה של ערכאה זו לא עמדו שיקולים פסולים או מוטעים, לא היה מקום להתערב בהחלטתה לעניין העונש. לגישתו של המבקש לא נתן בית המשפט המחוזי משקל ראוי לנסיבותיו האישיות המיוחדות ולתסקיר שירות המבחן, שהמליץ לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות. עוד הוא טוען כי הוא לא הופיע לעבודות השירות משום שקיבל הודעה, אותה פירש כהודעה על הפסקת העבודות. ולעניין אי ההתייצבות לדיונים הוא מסביר כי לא נודע לו כלל על צווי ההבאה כנגדו, משום שאלה נשלחו לבית משפחתו בכפר אבתאן, בעוד הוא מתגורר מזה ארבע שנים בעיר בת-ים ואינו מקיים כל קשר עם משפחתו.

3.ההלכה היא כי רשות לערעור שני תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או חוקתית עקרונית (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), וכן כי אין מעניקים רשות לערעור המופנה כנגד חומרת העונש ואשר אין בו אלא העלאה חוזרת של הטענות בעניין העונש אשר הושמעו כבר בפני הערכאה הקודמת בה נדון ערעורו של המבקש בזכות (רע"פ 5447/91 רוזנפלד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הלכה זו יפה גם במקרים בהם התערבה הערכאה השניה בהחלטת הערכאה הראשונה והחמירה את עונשו של המבקש (ראו לדוגמא: רע"פ 4809/90 דור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

4.בענייננו לא הצביע המבקש על כל נימוק עקרוני או על נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור. הסבריו לגבי אי התייצבותו לעבודות השירות ולדיונים בבית המשפט אינם משכנעים כלל וכלל. המסמך ממנו הסיק המבקש כי עבודות השירות הופסקו לא הוצג בפני בית המשפט, ותוכנו וטיבו לא הובהרו. גם הטענה בדבר ניתוק הקשר עם המשפחה דינה להדחות. הכתובת בכפר אבתאן היא כתובת המגורים עליה הצהיר המבקש בדיון בבית המשפט לפני כשנתיים. כמו כן לא ברור כיצד קיבל המבקש הודעה מטעם המשיבה על הפסקת עבודות השירות אם כטענתו הוא ניתק כל קשר עם משפחתו. מכל מקום, נימוקו המרכזי של בית המשפט המחוזי להחמרה בעונש היתה אי התאמת העונש הקל שנגזר על המבקש לאופי החמור והאכזרי של העבירות שביצע. לא מצאתי כל פגם עקרוני בשיקול זה המצדיק מתן רשות ערעור ובחינה מחודשת של עונשו של המבקש.

הבקשה נדחית.